ממרץ 2020 אנחנו לומדים בזום, בהתחלה חשבתי שזה יכול להיות כיף ו"שונה" אבל מהר מאוד הבנתי שזו לא דרך ללמוד בטח שלא כל-כך הרבה זמן, אני כבר לא יכולה ללמוד ככה, לא יכולה לשבת כל כך הרבה שעות מול המסך, לנסות להקשיב ולהבין את החומר כמו שצריך.
אני לא יכולה כל כך להסביר איך זה מרגיש שאת מנסה כל יום מחדש ורק מאוכזבת מעצמי שלא הבנתי כלום יום אחרי יום.
המורים כל הזמן בקשר איתנו לוודא שאנחנו מסתדרים ודואגים לנו כמה שאפשר, אם זה להביא לנו גם שיעורי אומנות, ציור, בישול ואפייה ואם זה בפשוט להיות שם בשבילנו ולהקשיב למה שעובר עלינו בתקופה המטורפת הזאת. זה באמת לא מובן מאליו. מקווה שנצליח לשנות משהו כי אני שומעת מתלמידים בכיתות מעליי שלומדים לבגרויות כל-כך הרבה שעות ורק נלחצים מהעובדה שאי אפשר להבין שום דבר ככה בטח לא חומר של בגרויות, אז החלטנו לנסות לשנות את זה, גם אם יש רק סיכוי קטן, אולי זה יהיה שווה את זה, קיבלנו מתלמיד מבית ספר "קורצ'אק" תמונה שכתוב עליה "זה אולי למידה מרחוק אבל זה רחוק מלהיות למידה" והחלטנו כל הכיתה לשנות את התמונת פרופיל שלנו בזום ולצלם את המחשב מלא במסכים ריקים עם המשפטים האלו, והעברנו את זה לכל התיכון בתקווה שמישהו ישים לב, יקישב ויעשה עם זה משהו.
אני באמת מקווה שזה יכול לעשות שינוי, גם אם זה להפחית את כמות השעות בזום ולהיפגש פעם-פעמיים ללמוד בשדות או בחווה של בית הספר, או לא לוותר על הטיולים השנתיים שאנחנו כל כך מחכים להם כל השנה קצת להרגיש מגע אנושי, ולצאת מהמסך המרובע הזה שאנחנו תקועים איתו כבר ממרץ.
