יסודי

חינוך וולדורף (מוכר גם בשם אנתרופוסופי) מבוסס על תפיסה התפתחותית של הילד ועל הצרכים המשתנים של הילד בכל גיל. מתוך תפיסה זו נבנית תוכנית הלימודים בכל גיל, בהתאמה לשלב ההתפתחות של הילדים בכיתה.

ההוראה, בבית הספר היסודי, מבוססת על פעילות וחוויה רגשית. דרך זו, במובנים רבים, נמצאת בקונפליקט עם רוח התרבות המערבית, במאה ה- 21, המעודדת מגיל צעיר מאוד, פעילות חינוכית דרך חוויה שכלית, שימוש בתודעה ערה, והתמקדות ביעדי תוכן וערכים.

בחינוך וולדורף (אנתרופוסופי), על אף עמידה בדרישות משרד החינוך, אנו פועלים לאיזון התהליכים ההתפתחותיים ונמנעים ככל האפשר מהשאיפה המזורזת לפיתוח החשיבה השכלית והמודעות. דרך זו, לדעתנו, מבססת את היסודות הנחוצים ללמידה ותודעה, בשלבי ההתפתחות העתידיים של התלמידים.

במציאות, הדבר יבוא לידי ביטוי בשימוש רב באומנויות ובעשייה רב תחומית, בהעצמת הקשר של המורה עם התלמידים והאוטונומיה שלו בעיצוב תכנית הלימודים, וברכישת חלק מהמיומנויות בקצב אישי, בדומה לרכישת הדיבור אצל תינוקות, כך שמקובל שחלק מהתלמידים רוכשים למשל את מיומנות הקריאה בקצב איטי בהרבה מהנהוג בבתי ספר אחרים.

בכיתות היסודי לא נעשה כלל שימוש בספרי לימוד ובמבחנים, למעט אולי בכיתה ו'. המורה בחינוך וולדורף אמור להוות מודל ודוגמה לתלמידיו, בעוד הוא עצמו הינו הגורם המשפיע והמשמעותי ביותר בתהליך החינוכי והערכת התלמיד מתבססת על ההיכרות האישית עם התלמידים וביחס לכל תלמיד בנפרד וביחס לעצמו. מהצוות החינוכי עולה תחושה ברורה של בחירה אישית, של נאמנות לעצמי ושל ביטוי ייחודי בתוך מסגרת השיטה. המורים מבטאים את תחושת ההנאה שלהם מהחופש לעבד מידע, לתכנן את ה"תקופה" ואת התכנים שהם מביאים לתלמידיהם. תחושת האוטונומיה האישית מאפשרת לכל מורה לעשות את הדברים בדרך שונה.

החל מכיתה ז' ומתוך אותה תפיסה התפתחותית של הילד, החינוך פונה, בהדרגה, יותר ויותר אל הצד השכלי ואל התודעה. כחלק מהבנת הצורך הזה לשם ההתפתחות האמורה, משולבים גם מבחנים, חומרי לימוד מוכנים, דרישות "אקדמאיות" באופיין ושיחות הפונות ישירות אל התודעה. במערכת משולבים יותר מורים שהם בעלי "תחומי דעת" מתוך ההבנה שנדרש מענה אינטלקטואלי עמוק יותר בגיל זה. דרך ההערכה ממשיכה גם בגיל זה להתבסס על ההיכרות האישית וביחס אינדיבידואלי לכל תלמיד, באשר הוא.

בבית הספר מלמדים ב"תקופות" הנמשכות על פני שבועיים עד ארבעה שבועות. בכל תקופה נלמד נושא לעומקו ונתמך על ידי עשייה אמנותית המקנה עומק וחוויה נוספת הכרוכה בנושא התקופה. הלימוד ב"תקופה" מתרחש בעיקר בתחילת היום במסגרת שיעור ארוך ורב-תחומי. הלימוד ב"תקופות" מאפשר יכולת התמקדות בנושא אחד מכיוונים שונים וזוויות שונות מחד, והעמקה בנושא והרחבתו באמצעות למידה חווייתית מאידך. השיעורים הנוספים (שיעורי התרגול – אמנות, מלאכות, שפות, חינוך גופני ותנועה) מרחיבים ומעשירים את הנושא המרכזי מנקודות המבט של הדיסציפלינה הנלמדת וגם כאן מתוך תפיסת התפתחות הילד לפי עקרונות חינוך ולדורף ובדגש על "לימוד שהוא אמנות".
שיעורי המקצוע: שפות זרות, מלאכה וכדומה, קבועים במערכת השבועית לאורך כל השנה. החומר הנלמד נקבע על פי תכנית הלימודים המקובלת בחינוך וולדורף בארץ.

בתי ספר וולדורף פועלים לאור תכנית הליבה של משרד החינוך, אך זו מיושמת בדרך לימוד שונה ובלוח זמנים שונה. כתפישה, מקובל שמחנכי הכיתה ילוו את כיתתם מכיתה א' ועד כיתה ח'.

מורי בית הספר שותפים בניהול בית הספר. מורי הכיתה בפרט, וצוות ביה"ס בכלל, הם הסמכות בכל הקשור לשאלות חינוכיות פדגוגיות, התכנים בביה"ס, אופן העברתם, ואופן ניהול בית הספר.

כאמור, חינוך וולדורף מנסה לספק את הצרכים של הילדים על פי גילם ובהתחשב באופי הכיתה הייחודי. אף על פי שיש התייחסות אישית לעולמו של כל ילד וילד, הצרכים החינוכיים של כל אחד נענים במסגרת קבוצתית-כיתתית. על כן, תוכנית הלימודים היא כיתתית ולא אישית.