בעולם בו אנו חיים, יש דחיפה מתמדת לעשות יותר ולהיות טוב יותר, בעיקר כשמדובר בחינוך ילדינו זה מרגיש כמו תחרות בלתי נגמרת. לרוב מדובר מתוך דאגה לעתיד ולעיתים קרובות מבלי לתת לכאן ולעכשיו לנכוח. אם הילד שלך מתפקד טוב, "צריך" לדחוף אותו להיות טוב יותר מחבריו. אם בית הספר מצליח, "צריך" לשאוף שיהיה הטוב ביותר במדינה. אם העיר שלך אולי מוקמת גבוהה במדדים שונים, "צריך" ללחוץ כדי לנצח ערים אחרות. המסרים הלא עדינים האלה דוחפים את התלמידים, המורים ושאר צוות בית הספר הרבה מעבר לרמות הביצוע המתאימות לגיל ויכולת התלמידים. זה מתחיל בקריאה. אז למה בדיוק אנחנו דוחפים ילדים לקרוא כל כך מוקדם?

למעשה, יש מחקרים שמוכיחים שלימוד קריאה מוקדם מדי יכול למעשה להיות לא מועיל ואף עשוי להוביל למגוון של בעיות כולל תסכול, אבחונים שגויים, זמן וכסף שמתבזבזים על מנת ללמד ילדים מיומנויות שאינם מסוגלים להכיל.

מעבר לשאלה כיצד מוגדר המושג "קריאה", טכנית? הפקת משמעות והבנת המסר שלמו בכלל התכנסנו סביב טקסט? ומעבר לטענה שכל ילד מתפתח בקצב משלו, קיימים מחקרים שנעים בין הטענה שרכישת אבני היסוד מומלצת לפני גיל 6 בשל יכולות נוירולוגיות מוחיות מיטביות לבין מחקרים שמראים שאין כל יתרון ללימוד מוקדם מהמקובל תרבותית וחברתית. בתפיסה האנתרופוסופית, עד שאין בשלות האותיות הן לא חלק מהעולם, כשיש בשלות הוא מבחין בהן.

בחינוך וולדורף הילדים מוזנים בספרות החל מהשנים המוקדמות ביותר. לאחר שהתלמידים רכשו את מיומנות הקריאה, הם פונים לטקסטים מקוריים כמו ספרות קלאסית וביוגרפיות, והתלמידים יקראו ספרים נהדרים רבים במהלך שנות בית הספר היסודי שלהם.

תודה שהגעתם עד כאן!
אם תהיתם האם בכורתי (כיום בת שש עשרה וחצי) קוראת, אני יכולה לשתף אתכם שיש לה מנוי נפרד משלה בספרייה, כי הספרניות ריחמו עליי כשהגעתי לספרייה כל יומיים להחליף לה ספרים. מוזמנות.ים לעיין בבלוג שלה: אלה כבר קראה.

מסר חשוב שאני כן יכולה לשתף אתכם מניסיון של שני ילדים בחינוך וולדורף:
חשוב להתפתחות שכלית ובכלל של בני האדם, לא לקבל תשובה לפני שמתעוררת השאלה (ותאמינו לי, חטאתי בזה לא מעט). שימו לב לא להיענות מהר מידי ולהתבלבל עם מתן תשובות ארוכות ומפורטות כשהילד.ה שלכם מגיע לשלב ה" למה? מדוע? איך? חשוב להבין מה עומד מאחורי השאלה ולא להציף במידע מיותר ומכביד. כשהידע מגיע לפני הרצון לדעת, זה הורס סקרנות טבעית שקיימת בנו, גורם לשעמום ומפסיק התעניינות בעולם. כשאין דחף לדעת, אנחנו לא חוקרים. כשהידע מגיע ללא הדחף, הוא נשאר חיצוני ולא משביע אותנו. ככה זה כשהכל מגיע על צלחת. זכרו, כל ילד מתפתח ונפתח לעולם בזמנו. כל ילד, אם לא נהרוס לו את הסקרנות הטבעית, ירצה לחקור ולדעת זה יצר  הישרדותי וחשוב שאנו ההורים נעזור לשמור על הקסם הזה.

אני מזמינה אתכם לקרוא מאמר שכתב רן מזר חזרה למקורות האוריינות, מורה בבית ספר תמר שכתב מאמר מפורט ומקיף שעוזר להבין תהליכים מורכבים העוסקים בהקניית ידע לילדים.