אנחנו נערכים לקראת השנה החדשה.
בעוד עשרה ימים היא תיפתח ויש עוד הרבה דברים להכין. בכל שנה זה ככה והשנה על אחת כמה וכמה. באופן טבעי, המחשבות נמשכות אל השנה שעברה.
ימי ההיערכות של השנה שעברה היו הימים הראשונים שלי כחלק מצוות בית הספר. בבקרים למדנו ביחד ואחר הצהריים עבדנו בחווה, בשמש הקופחת של אוגוסט, מנסים להכשיר את הקרקע לקליטת תלמידי כיתות א'. חוויתי אז התרגשות עצומה. השילוב הזה של תורה ועבודה נראה לי מושלם ושמחתי על כל טיפת זיעה שנשרה ממני. התבוננתי באיתי, עם רעמת השיער והזקן הלבן, חופר במרץ תעלה לצינור השקיה, ולרגע עלתה בי תמונתו המפורסמת של א.ד. גורדון עובד בשדות המושבה כנרת. כשאמרו 'ימי היערכות' חשבתי שנשב במזגן ונדבר על תוכניות פדגוגיות. במקום זה מצאתי את עצמי מנכש עשבים בידיים. השרירים שלי כאבו. ידעתי שהגעתי למקום הנכון.
כל כך הרבה עבר מאז. כל כך הרבה השתנה. איתי כבר לא איתנו, הקורונה כאן כבר כמה חודשים, מתעקשת ללמד אותנו שיעורים למכביר וכופה עלינו שינויים חדשות לבקרים, מורים אחדים עזבו ורבים אחרים הצטרפו, וכך גם לגבי התלמידים. תיכון תמר, שהיה אז פג והיה חשש אמיתי להמשך קיומו, כבר עומד על רגליו ומתחיל ללכת. כולנו בגרנו מאד בשנה הזאת. בשבילי זו תהיה לעד השנה שבה הזר הפך למוכר. אני כבר מזמן לא המורה הכי חדש בצוות. עדיין ממש בתחילת דרכי אבל כבר יכול להביט לאחור בשמחה על כברת הדרך שעשיתי.
כל הדברים משתנים כל הזמן, זה טבעם של החיים. בשנה הקרובה ילמדו בבית הספר כשמונים תלמידים חדשים. בתוך שלוש שנים בית הספר הכפיל את גודלו. זהו שינוי דרמטי שדרוש זמן כדי להתרגל אליו. מצד אחד יש רגעים בהם הלב מתמלא בגאווה על הצמיחה האדירה הזו, מצד שני משהו בתחושת הפמיליאריות והאינטימיות נחלש כשיש מסביבך כל כך הרבה פרצופים לא מוכרים. ברגעים האלה כמו גם אלה אני נזכר בקטע מתוך ספרו של יעקב רז, 'כך שמעתי':
"דבר לא שלם עכשיו יותר מקודם
כלום לא יהיה טוב יותר אחר כך
המנגינות לא מבקשות את סופן
אקורד הסיום
לא טוב יותר מצלילי הפתיחה
ואלו אינם שלמות שכלתה בדרך"
אתמול בית הספר היה אחר מהיום, לא טוב יותר, וכך גם לגבי בית הספר של מחר. אנחנו נמצאים בשלב בביוגרפיה של בית הספר בו עדיין גדל הגוף הפיזי שלו. בעוד שנים ספורות יגיע לגודלו המלא ואז ימשיך להתבגר ולהשתנות באופנים אחרים. זהו רק עוד אחד מאינספור השינויים שעוברים עלינו כיחידים וכקהילה.
שנה חדשה בפתח. לשורש ש.נ.ה משמעויות רבות ואף סותרות. הוא מקפל בתוכו את המתח שבין המוכר – מה ששונה במובן של 'חוזר', לבין החדש – מה ששונה במובן של 'אחר'. בעוד כמה ימים ניפגש שוב בשער בית הספר לפתיחת השנה החדשה. נהיה אחרים מאיך שהיינו בשנה שעברה. נצטער על אלו שאינם איתנו, נקבל במאור פנים את אלו שמצטרפים אלינו, נתרגש על הזכות להתחנך, אנו וילדינו, במקום ששורה בו רוח של אהבה ונברך על ההשתנות הזאת, המתמדת, שמשמעה חיים.
טל באום-מזרחי
מורה לספרות תיכון תמר
אוגוסט 2020