מאת:
לילך סיגן
השאלה היא פשוט במה אנחנו רוצים להיות טובים…הנה אחד ממחקרי המוח הכי מעניינים שנעשו:
לקחו קבוצת אנשים וביקשו מהם לנגן על פסנתר שעתיים ביום. אחרי כל אימון עשו להם סריקה מוחית כדי למדוד את גודל האזור במוח שמוקדש להפעלת האצבעות לצורך הנגינה. אחרי שבוע, ראו שהחלק הזה גדול וער יותר משהיה לפני האימונים, כי החיבורים העצביים שהמוח נזקק להם לצורך הפעילות, התרחבו.
הדבר המדהים הוא שבמקביל, לקחו קבוצה נוספת של אנשים ולימדו אותם את המנגינה, אבל במקום לנגן אותה בפועל, ביקשו מהם לעצום עיניים ורק לדמיין במשך שעתיים שהם מנגנים אותה. תו אחרי תו, שוב ושוב. מסתבר שאותו חלק של המוח גדל באותה המידה גם אצל אנשים שרק דמיינו שהם מנגנים, אבל לא באמת עשו את זה.
כשאנחנו עושים פעולה מסוימת, המוח שלנו משתמש בחיבורים העצביים שהוא צריך לפעולה הזאת, וככל שהוא משתמש בהם יותר – הם מתחזקים. כשמפסיקים לעשות את הפעולה, החיבורים העצביים מתכווצים. הקטע הוא שלדמיון שלנו יש כוח כל כך חזק, שזה עובד באותה צורה גם כשאנחנו רק חושבים על זה…
כלומר – כשאנחנו עסוקים במחשבות על איך שלא הולך לנו, או מתעמקים בסכסוך שיש לנו עם מישהו, ואיך להיכנס בו או לקטול אותו – אנחנו מחזקים את החלק של המוח שמתעסק בבעיות או במריבות. וכשאנחנו מתעסקים במחשבות על איך להתפייס, או איך לגרום למישהו אהוב להרגיש טוב, או איך לשפר יחסים או תהליכים בעבודה שלנו, אנחנו מחזקים את החלק במוח שמוצא פתרונות ממקום חיובי. ככל שאנחנו מתעסקים בזה יותר, אנחנו מאמנים את עצמנו להיות טובים בזה, על חשבון דברים אחרים. בלי משים, אנחנו כבר מתחילים לחפש את הדברים האלה, פשוט בגלל שכל אחד נמשך למה שהוא טוב ומיומן בו. השאלה היא פשוט במה אנחנו רוצים להיות טובים…
יכול להיות שלזה כולם מתכוונים כשהם אומרים שמחשבה יוצרת מציאות. תחשבו על זה…
http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,1580438,00.html