המסגרות

במהלך שנותיי במסגרת הלימודית הרגשתי תמיד שהמסגרת אינה מתאימה לי. החינוך בבית הספר הרגיל השאיר לי תחושה רעה . תמיד הרגשתי כאילו אני לא שייך לבית הספר שבו למדתי ביסודי ובחטיבה כל העומס של התלמידים והמורים השאיר אותי בתחושת בלבול וחוסר הבנה. בעצם ההבדל העיקרי שיש בין בית ספר רגיל לבית ספר וולדורף הוא הקשרים האישים בין המורים והתלמידים. למשל בתיכון רגיל אי אפשר לדבר בפתיחות עם המורים ולדבר איתם על דברים מחוץ לבית ספר לעומת בית ספר וולדורף ששם כן אפשר לדבר על כל מה שאתה רוצה. אני הרגשתי במעבר שלי בין המסגרות
הרעיון שלי הוא לייצג את 12 שנותיי בית הספר באמצעות 11 קוביות שכל אחת מהן מסמלת שנת לימודים אחת במערכת החינוך. על כל קובייה גילפתי את האות שמייצגת את הכיתות שבהן למדתי.

את השנים הפחות טובות ייצגתי בצבעים שמיצגים בשבילי דברים פחות טובים ופחות משמחים.

הקובייה האחרונה, הקובייה ה-12, היא בעצם הגיטרה החשמלית שבניתי. הגיטרה מסמלת את פריחתי בבית הספר האנתרופוסופי מכיוון שחינוך זה נתן לי דרך להביע את עצמי באמצעים שונים כמו: מוסיקה, אומנות ודרכי מחשבה שונות מהמקובל.

הגיטרה נמצאת בסוף רצף הקוביות כדי להראות שעברתי תהליך של צמיחה והתפתחות לעומת בית הספר הרגיל שלא עזר לי לצמוח אלא גרם לי לשקוע.
הבחירה של החומר בעבודתי היא עץ טבעי. הסיבה לכך שבשנותיי בבית הספר הרגיל תמיד מצאתי מפלט בטבע ובפיסול וגילוף בעץ.

בחירתי ביצירת גיטרה היא בגלל שגילוי המוסיקה בכלל והגיטרה בפרט הן בזכות בית הספר האנתרופוסופי בו מוסיקה הוא תהליך משמעותי בתהליך הלמידה. בבית הספר מתקיימים שיעורי מוסיקה, אנו שרים שירי תקופה, המוזיקה היא חלק חשוב בהצגות אותן אנו מעלים ועוד.

גיליתי את הנגינה בגיטרה באחד הטיולים השנתיים בכך שחברתי מהכיתה התחילה ללמד אותי מעט נגינה ומאז המשכתי ללמד לבדי וגיליתי כמה הנגינה ממלאת אותי, נותנת לי תחושה של מימוש יכולותיי ומשפיעה על תחומים אחרים בחיי כגון למידה והצבת מטרות והשגתן.

מאז שהתחלתי להתעניין ולנגן בגיטרה תמיד רציתי לראות איך בונים גיטרה מאפס ומה נדרש בשביל להכין גיטרה מתפקדת וטובה. התחלתי בקניית בלוק גדול של עץ וחתיכתו בצורה של הגיטרה והוספתי לו מנגנון אלקטרוני, מה שלא עשיתי מימי. התהליך הזה לימד אותי כיצד להשתמש בכלים באופן מדויק, לתכנן את התוצר הסופי ולהוסיף את טביעת ידי הייחודית באופן שהופך את היצירה לידיי האישי ולא למוצר תעשייתי בלבד.

בתחילת התערוכה יש לוח עץ שהוא מסמל את ההתחלה שלי במסע הלימודי שבעצם בהתחלה לא ידעו להבין את הכתב שלי ומה הוא אומר. בעבודה זאת השתמשתי בניגודיות. על משטח העץ חרוטות כתובות בכתב החרטומים המצרי שמייצג את כתב ידי הלא מובן (אני סובל מלקות למידה של דיסגרפיה) לעומת העץ ושהוא מסודר ויפה.