תודה

איזה השקעה עצומה היתה מצדכם, מורי המקצוע היקרים שלנו, ששולחים משימות גם בתקופה הקשה הזו, לא מוותרים על להפוך את הלימוד להיות הרבה יותר מסתם שיעורי בית. כל כך הרבה יותר ממה שאנחנו קיבלנו כשלמדנו. אנגלית שיש בה מוסיקה. ערבית שיש בה עברית ומשחק. מוסיקה שיש בה מהכל ביחד, ומלאכה- שהיתה לנו צידה לדרך, שלקחנו אותה איתנו מבית הספר כמו חפץ מעבר, הבטחה. שעוד נשוב וניפגש על קרקע יציבה.
אנחנו מחכים לרגע שנוכל שוב להיכנס בשער. לתת לילדים להטמע בתוך השיגרה הטובה.

לפגוש את העיניים הטובות שלך, אפרת המופלאה שלנו. אף פעם לא מוותרת על המפגש הזה בעיניים עם כל אחד ואחת מהם. להרגיש אותם. לנשום איתם. לחשוב עליהם בסוף היום. אנחנו כל כך ברי מזל שתהיי שם גם אחרי המבול. כל יום מחדש.

צוות בית ספר תמר הוא המגדלור שלנו, יציב, מאיר, גם בסערה בלב ים. התגעגענו אליכם, לכולכם. לצוות בית הספר, ולצוות הצהרון האהוב, שבחיוך וברגישות עושים את המלאכה הזו, הכל כך מורכבת, של נוכחות פעילה בחיי ילדינו. גם בזמנים לא פשוטים, כשגם אתם מודאגים, לא פחות מאתנו, מהמרחק מההורים, מהמשבר הכלכלי, מסימני השאלה האינסופיים והחששות מהעתיד, ממשיכים להיות שם בשבילם ובשבילינו כל הזמן.

אנחנו לא מאמינים כמעט שזה עוד מעט קורה. שנתחיל את תהליך הפרידה מהתקופה המטלטלת הזו. שיש בתוכה גם מתנה יקרת ערך, כי הקרבה הזו פתאום בבית עם הילדים, כפתה על כולנו סוג של חינוך ביתי, ונתנה לנו הזדמנות להבין קצת יותר.

אנחנו שמחים מחדש שבחרנו לשלוח את ילדנו למקום בו חשוב יותר מלדעת, זה לדעת לתת מקום.

ואולי באמת תמו כבר המים. עוד קצת נהייה כולנו שוב יחד. נטועים חזק באדמה.

מוקירים תודה מתמיד.

ההורים של כיתה ב׳ גפן.