סערה בצל משבר

מאת:
עומרית בן גור, אמא של יונתן

בנובמבר השנה,
נפטר איתי פז, והותיר אותי המומה ושבורת לב וכך גם את יונתן בני ואת שאר חבריו בכיתה ח׳1.
איתי השאיר אחריו צוואה, להעלות על הבמה את ההצגה הסערה על פי המחזה של וויליאם שייקספיר, הצגה עליה התחיל לעבוד עם תלמידי כיתה ח׳1 בתחילת השנה.

בזמנו, עלו המון שאלות האם יש לקיים את ההצגה, במצב בו היו התלמידים. בסופו של דיון, היו אלה התלמידים שהחליטו שזו הייתה הצוואה של איתי ולכן הם רוצים להמשיך ולעבוד על ההצגה. גם אנחנו ההורים חשבנו שזה טוב אם הילדים ימשיכו בעשייה, וכך היה. היה ברור לכולנו שאנחנו ממשיכים עם ההצגה כפי שאיתי היה רוצה.

לפני כשלושה שבועות היינו בתוך תהליך החזרות וההכנות להצגה.
ההורים והילדים התגייסו ליצירת התפאורה שכללה עיצוב סלעים מנייר גרוס וצביעתם, חול שהיינו אמורים לפזר על הבמה על מנת שיעצים את תחושת האי, בדים שצבענו בצבעים שמזכירים חול, ים ושמיים ושימשו כרקע לתפאורה.
בנוסף, קיבלנו מתנה מהאמן הסביבתי-חברתי אקסל אוולד שעבד עם התלמידים על מובייל מרהיב, בהשראת הפסל הקינטי שהוא הציג בגלריה בהרדוף.

המון הכנות נדרשו כדי להפיק אירוע מרשים כשבתוך זה עלינו ההורים גם לדאוג לילדים לארוחות – תפקיד עליו פיקח צוות ההסעדה שלנו.
מקום מיוחד ניתן לעיצוב התלבושות – צוות התלבושות שלנו נסע לכל מקום שבו הייתה אפשרות למצוא תלבושות ברוח התקופה התואמות לסיפור. הצוות הקדיש שעות רבות, תפר, פרם והחליף את התלבושות עד שהרגיש שזה מתאים לכל דמות ונוח לכל ילד להיות בדמות אותה הציג.
אני עצמי הייתי חלק מצוות ההפקה עם עוד ארבע אמהות. אל תשאלו כמה ישיבות, טלפונים ושיחות אל תוך הלילה. כל הצוותים עבדו בשיתוף פעולה שלא הייתה מביישת תאטרון בקנה מידה של ״הבימה״ או ״הקאמרי״.