מאת:
מורן ארג'נטרו פלג,
אמא של אמיליה כיתה ד'
אם הייתם שואלים אותי לפני חודש אם אני רוצה להרים את יריד האביב, הייתי עונה בלי להתבלבל: ממש לא!!!
למי יש כוחות? נקיונות, חופשת פסח, אני על הקצה זקוקה לזמן מנוחה, שבועיים בלבד להקים יריד שלם…
לא סביר, כמעט בלתי אפשרי.
ההתנגדות בפנים הייתה אמיתית וחד- משמעית. למה התיק הזה נופל עלי??? ולמה שוב הכל ברגע האחרון ?
ואז קרה הקסם הראשון- היכרות עם אנשים נפלאים שאיתי כבר 4 שנים באותה שיכבה ושאלמלא משימה משותפת, בחיים לא הייתי זוכה להכיר.
וכך שנייה לפני כניסת החג התכנס צוות קטן ומסור משתי כיתות ד' והבין – היריד חייב לקרות.
למרות כל העייפות, מצאתי את עצמי מתמלאת בשמחה, ביצירתיות, בתחושת שייכות אמיתית. הפקת היריד השנה, כמו בכל שנה, זאת הזדמנות נדירה להכיר ולעבוד יחד עם אנשים מופלאים – גם בתוך הכיתה שלנו, וגם עם הורים מהכיתה המקבילה. אנשים שהעשייה איתם הרגישה כמו בית. איזו קבוצה רצינית. איזו נחישות והתמסרות. איזה מזל שעלינו לזום והתחלנו במלאכה! את הוריי כיתת האם הכרתי כמובן, אבל ההיכרות עם האנשים הטובים שיש בכיתה המקבילה הסירה מעלי את כל ההתנגדות. והיום בראייה לאחור, אני יכולה לומר שזכיתי בחברים חדשים.
וכך…. בתוך שבועיים בלבד, בזמן שבו כולם עוד נושמים את אווירת החג, הצלחנו לחלום ולהגשים יריד אביב, שמילא את בית הספר בצבע, התעוררות, שמחה וחיים.
תודה למחנכי שכבה ד', דני נוי וקרן מנוסי, על האמון בנו והיד החופשית לברוא מציאות.
זה הרגיש כל כך נכון וכל כך מדויק.
שהרי בית ספר תמר – הוא אי של שפיות באוקיינוס סוער – בתוך מציאות מורכבת, האגדות הפכו למרחב מפלט – מקום שבו אפשר לדמיין, לשחק ולברוא עולמות קסומים ומלאי אופטימיות.
זה היה לא רק מתבקש, עבור הילדים, אלא ממש חיוני, גם לנו המבוגרים.
אז מה עוד התרחש בהכנות…. כפי שרמזה הכותרת.. הרבה קסמים!
השנה תוך כדי ההכנות ליריד נפל לי האסימון.
ביהס תמר הוא "כפר אומנים" – חי ונושם, מלא בסדנאות תומכות שדרכן כל אחד יכול להביא את עצמו לידי ביטוי ביצירה משותפת. תפירה, נגרות, גילוף ציור….. כל סדנה תרמה את האיכות שלה וזה לא מובן מאילו שבשטח בית הספר שלנו יש שפע של סדנאות ומורי מלאכה מוכשרים שאיפשרו בכל שלב לילדים משכבה ד' וז' להיות להיות חלק פעיל מהעשייה והיצירה.
כך שבין הסדנאות, צחוק הילדים ורגעים של עזרה הדדית – נרקמה חוויה אחת עצומה של שותפות ושייכות לחלום ולהגשמה.
חווינו שוב את מה שהיריד הזה נושא איתו כל שנה: הידיעה הפשוטה והעמוקה – שככל שאני נותן יותר מעצמי, אני גדל ומתמלא, והתחושה הייתה מוחשית – שמחת העשייה, תחושת מסוגלות וגאוות יחידה של קהילה חיה ופועמת.
אחד ממקורות הגאווה הגדולים היה שוב לזכות בשיתוף הפעולה של בני הנוער. תלמידי שכבה ז׳, שלקחו אחריות והפעילו את התחנות עבור השכבות הצעירות. השיתוף של בני הנוער כמפעילי התחנות הפך כבר למסורת, וגם הפעם הם היו למגדלור בעבור הצעירים. השנה שוב ראינו איך הצעירים נושאים את עיניהם לבוגרים ומביטים בהם בהערצה והופכים אותם למקור השראה ודוגמה אישית, לדורות הבאים. בהזדמנות זאת חשוב לומר תודה למחנכות שכבה ז', לירון בליס, מור לביא ושירי לדרמן, על שיתוף הפעולה המלא וגיוס התלמידימות.
היריד כולו נשען על רוח ההתנדבות:
יריד האביב השנה היה הוכחה חיה לכך שכאשר קהילה מתגייסת מתוך לב פתוח – גם משימות שנראות בלתי אפשריות הופכות לחוויה מופלאה. ההתנדבות עצמה היא מתנה עצומה.
הרווח הוא לא רק ליריד, לא רק לבית הספר, אלא בראש ובראשונה – רווח של חיבור אנושי אמיתי – בדיוק מה שהלב זקוק לו.
אני מסתכלת לאחור, אחרי המסע הזה, וכותבת בלב שלם:
איזה מזל שהסכמתי להתמסר.
איזה מזל שהעזנו לחלום ולעשות יחד. תודה ענקית לצוות המפיק: מכיתה ד' חרצית:
קרן, שירה, אלה ודנה
ומכיתת ד' שיבולים: רונן, שלומית ואנוכי.
וכמובן לכל שאר ההורים בשיכבה שתרמו, פעלו, נתנו, הרימו, חייכו, דחפו, והפכו את היריד הזה למה שהוא היה:
רגע נדיר של אסקפיזם קהילתי ואהבת חינם.
ושכל החטופים יחזרו הביתה עוד היום. אמן.
