בעולם בו אני חיה, האדם באשר הוא חי ברווחה מספקת, עובד למחייתו ועוד קצת, בוחר בחירות שמחברות אותו להוויה, לגוף ולסביבה ומוצא בתוכו כוחות הגורמים לו להיות מסופק ומאושר דיו להפיץ מסביבו שמחה ועניין. עולמו עשיר ומחובר לשורשים עמוקים ומזינים, אין מאבקים על טרטוריה או משאבים, האדמה והחי משגשגים ולגרעין המשפחתי חשיבות גדולה. משפחות חיות בקרבה המאפשרת להן לתמוך זו בזו, לגדל את הזקנים ברווחה, ולאפשר לעוללים להתפתח לישות השלמה לה נועדו, בשלווה. דברים אמנם זזים לאט אך הם מאפשרים לחוות חיים עמוקים ומלאים.
אוטופיה? מקסם שווא?
אפשרות.
דרך שלא נלקחה.
מעבר לדלת
חודשיים אחרי שנגמרה מלחמת העולם הראשונה שהותירה חברה מדממת ואדמה חבולה, התכנסו המדינות המנצחות כדי לסכם את תנאי השלום ומניעת מלחמה עתידית. בראש הכינוס עמדו נשיא ארצות הברית וראשי ממשלות בריטניה וצרפת. אל שולחן הדיונים הובאו שתי הצעות שיגדירו סדר עולמי חדש:
ארבע עשרה הנקודות של וודרו ווילסון – נשיא ארצות הברית
והשילוש החברתי של רודולוף שטיינר – אדריכל, פילוסוף, מורה רוחני
ההצעה שנבחרה הייתה זו של וילסון, שבתפקידו כנשיא מכהן, התייחס למדינות לטיניות ואזרחיהן כאילו היו משוללים זכויות ריבוניות, הוביל את ארצות הברית לתוך מלחמה רחוקה ואכן סייע לסיומה. יוזמת ארבע עשרה הנקודות כללה רעיונות גדולים כמו:
כינון ברית של שלום חופשי ופתוח, איסור על כל מגעים דיפלומטיים חשאיים או הבנות חשאיות וסודיות בין מדינות, חופש מוחלט לשייט בימים, הסרתם – עד כמה שניתן – של כל החסמים הכלכליים וביסוס מסחר שוויוני, צמצום מאגרי הנשק למינימום האפשרי לצורכי שמירה על הביטחון הלאומי וקביעת ריבונות בהתאם לאינטרסים של האוכלוסיות הנוגעות בדבר.
בנוסף, הוגדרו גבולות ואזורי שליטה הנוגעים לרוסיה, בלגיה, צרפת (כולל תיקון העוולות שנגרמו לה במלחמת 1871), אטליה, האימפריה האוסטרו הונגרית, רומניה, סרביה ומונטנגרו, החלק הטורקי של האימפריה העות'מאנית ופולין.
הנקודה הארבע עשרה ביוזמה עסקה בהקמת איגוד כללי של מדינות שמטרתו הבטחת השלום והעצמאות למדינות קטנות וגדולות כאחד באמצעים של שיחות ובריתות וללא שימוש בכוח. מדינות אירופה היו ספקניות לגבי יעילותו של גוף שכזה, אך התאחדו רק כדי לגלות שהסנאט של ארצות הברית מנע את הצטרפות הגוף שדחף להקמת האיגוד.
השילוש החברתי של שטיינר
הרעיון שהגה שטיינר במהלך מלחמת העולם הראשונה תוך ניתוח הגורמים החברתיים שהביאו למלחמה וסבר שיביא לריפוי, נדחה, אירופה קבלה על עצמה את תכנית 14 הנקודות של וילסון ולמעשה ביססה את התשתית לעולם הקפיטליסטי בו אנו חיים היום. מאחר ושטיינר הבין שטעה באופן הגשת הפרויקט – מלמעלה למטה, הוא הגה את חינוך וולדורף כיישום האנתרופוסופי הגדול בעולם.
השילוש החברתי
שטיינר סבר שתכניתו של וילסון תוביל את אירופה לאבדון ואכן, 25 שנים לאחר מכן, הגיעה מלחמת העולם השנייה. הצעתו, שנדחתה על הסף, עסקה ברעיונות שונים לגמרי "מרפא ימצא רק כאשר בראי נפשו של האדם תעצב עצמה הקהילה כולה. ובקהילה יחיה כוחה של נפש היחיד":
מרחב פוליטי: ארגוני / ניהולי
קיום מיטבי של מרחב זה דורש בתור תנאי יסוד אמון במערכת.
ביוזמה של שטיינר, תפקיד של הפוליטיקאי לתת שירות לאזרח, כשהוא מחזיק בתחום הזכויות והחובות, החוק והמשפט. על הפוליטקאי להגדיר סמכויות, לקיים את המערכת ולהנגיש את הידע לציבור בצורה ברורה. עליו לארגן את המערכת מבחינה כספית, שקיפות תהליכים והגדרת התפקידים.
תפקידו של הפוליטיקאי לנהל, אין לו סמכות ברמת הרוח, התוכן או המהות.
כשהאמון מתערער, האזרח חש שהפוליטיקאים – באשר הם ובכל דרג – לקחו לעצמם תחומי אחריות ושליטה שפוגעים בחירות וחופש הפרט.
מתעצמת אווירת חשדנות בסיסית כלפי המרכז הפוליטי והאזרחים כבר לא סומכים בעיניים עצומות על הגורם המנהל.
מרחב תרבותי: ערכים
מרחב המכיל את היחסים של האדם מול עולם הרוח.
מרחב זה מייצר חופש אמונה ואורח חיים שמתאים לכל אדם בצורה ייחודית ועוסק במגוון תחומים ביניהם: חינוך, תרבות, דת.
שטיינר החזיק בדעה שלא צריך להיות אדם מאמין כדי שהצד הרוחני יהיה מפותח. רוחניות היא הזכות של האדם באשר הוא לבחור את הדרך שלו, את התרבות שלו, את הדברים שמסבה לו עונג מבלי לפגוע באחרים ובסביבה.
במרחב זה הפוליטיקאי אינו מתערב משום שהמערכת הפוליטית, מטבע הגדרתה, מסרסת את המרחב התרבותי ויוצרת מצב בו היא עצמה אינה מוזנת בהתחדשות רוחנית כי היא חונקת את האיבר שאמור למלא אותה בתוכן. במצב כזה כולם עובדים על ריק שמייצר חוסר אמון של האזרח כלפי המערכת הפוליטית ונידונה לכישלון.
לפי תפיסת השילוש החברתי, שוויון תרבותי מגיע לכל תושבי המדינה או השותפים בארגון, ביוזמה או התאגדות באשר הם ושר חינוך, למשל, אמור לנהל את מערכת החינוך, מבלי שדעתו הפרטית תנהל את העניין.
בעת המודרנית, נוצר מצב בו המערכת הפוליטית, המארגנת, חושבת שהיא זו שצריכה ליצור את התוכן. כבר שנים שהאזרח מבקש משר החינוך שיקדם את תפיסת העולם שמתאימה לו, לאזרח, באופן אישי, במקום לבחור שר חינוך טוב שינהל את תפיסות העולם של כולם בצורה שווה.
שטיינר: "כדי לגדל ילדים חופשיים צריך מורים חופשיים".
כיום, מערכת החינוך הינה פוליטית ולא יכולה להגשים את עצמה. הכל מונחת על המורים מלמעלה – מהמערכת הפוליטית. התבססו מתודות שלא מאפשרות למורה להתפתח, הילדים פחות חופשיים, הכל מכוון לשמש אג'נדה פוליטית כזאת או אחרת. הציפייה של רוב האזרחים היא שהמערכת תוביל אותם על מנת שיוכלו להמשיך בעיסוקם ללא הפרעה, במקום להיות מובילים. על פי שטיינר, כשעוסקים בחינוך, המנדט ליצירת התוכן אמור להיות בידי אנשי החינוך וההורים מתוך תפיסת עולמם. כל מוסד חינוכי צריך לשקף את תפיסת עולמו בתוכן אותו הוא מעביר ללומדים. יש לאפשר להורים את הזכות והיכולת לבחור באיזה מוסד יתחנכו ילדיהם, מניעת אפשרות זו מהם שווה לנטילת זכות הבחירה.
מרחב כלכלי: ביצועי
שטיינר: "הכלכלה קשורה למשאבי הטבע, ויכולת האדם לקחת משאב ולהפוך אותו למוצר שהאדם צורך".
מרחב כלכלי עוסק בייצור, מסחר ושיווק מוצרים וקשור לעולם החומר ומטרתו רווח. כלכלה העוסקת בניהול הון וקרקע אמורה להיות מנוהלת על ידי מרחב הרוח. כיום, כלכלה היא דבר מורכב, קשה לאבחן כלכלה שאינה קשורה בהכרח לעולם החומר וצריך לחשוב לעומק איך הכלכלה הטהורה של שטיינר באה לידי ביטוי כיום.
ביוזמת השילוש החברתי, המדינה רק מפקחת ואינה עומדת בין הגופים היות
וכשהכלכלה מתערבת בפוליטיקה, האזרח יוצא מהמשוואה, כשלצרכן אין קשר ישיר למשווק וליצרן אין מרחב ביצועי והכלכלה והמרחב הרוחני נחנקים. שטיינר החזיק בדעה שתפקיד המדינה לפקח, להגדיר גבולות אך לא לעמוד בין היצרן והצרכן היות וללא עצמאות אין שגשוג. תפקיד המדינה הינו לשרת את הציבורים המגוונים המרכיבים אותה, לקיים ניהול הוגן, חובות וזכויות שווים – מרחב שמנהל ולא בוחש ומושך לקידום האינטרסים שלו עצמו.
בישראל, המרחב הפוליטי והכלכלי אחד הם, מערכת האינטרסים כל כך סבוכה שקשה לאבחן את המערכת הכלכלית ככזאת שעומדת בזכות עצמה.
יש לבקש מהפוליטיקאים לחזור לתפקיד המקורי שלהם – משרתי ציבור.
בעולם מנוהל יותר, פחות מעניין את האזרחים מה האג'נדה התרבותית חברתית של הפולטיקאים, משום שתפקידם לנהל, לשים גבולות גזרה, להוות מרחב שמנהל ומאפשר ולא מטה ומתערב – כמו שקורה היום. מסתבר שדווקא הפקידים הם משרתי הציבור, והפוליטיקאים, שהם נציגי הציבור הנבחרים מונעים מתהליכים להתקדם ולהתפתח.
הבעיה היא אצל האדם, האזרח המודרני, שהפסקנו מטעמי נוחות לחפש מנהלים טובים. אנו בוחרים במי שמבטא את הצורך אישי של כל אחד ואחת מאתנו. אפשר היה להביא לשינוי עמוק בעצם הבחירה בפוליטיקאים שמבטיחים לשרת את כלל הציבור ללא קשר לדעתם האישית – האופן שבו פוליטיקאי מרשה לעצמו להביא את תפיסת עולמו במקום לדבר לכלל האוכלוסייה, זאת הבעיה. במיוחד בישראל, אין יותר ממלכתיות, כל מפלגה מקדמת את העניינים לטובת הציבור שלה בלבד, הפוליטיקאים מתערבים בכל התחומים, אין השענות על המרחבים השונים – יש מחנק.
כל הדרג המקצועי משרת אינטרסים צרים, מביא את מעט מאוד הידע שיש בידו כדברי אמת שלא ניתנים לערעור. כשאנשי המקצוע שמנסים להביא את הידע שלהם מהמרחב הרוחני נמדדים לפי רמת ההתאמה לאינטרס של הפוליטיקאי.
כיום, 100 שנים אחרי ששטיינר שחרר לעולם את חינוך וולדורף, נראה שהתודעה מתפתחת ומבשילה להכיל את רעיון השילוש החברתי היות וכל ארגון קטן או גדול, פשוט או מורכב מכיל את שלושת המרחבים. בעת האחרונה, וגם כאן בישראל, מיושם השילוש החברתי על ארגונים, קיבוצים, עמותות וכל מקרה נבחן באופן ייחודי, בפריזמה של כל אחד מהמרחבים. אל לנו לתלות את המצב הקיים בגורמים חיצוניים כמו ממשל, משום שמחלות רקע שהביאו למצב הנוכחי, היו לפני הממשל הנוכחי ויישארו גם אחריו. אם ברצוננו להניע שינוי אמיתי ועמוק, עלינו להבין מהן מחלות הרקע שגורמות למצב ולחשוב על הטיפול המתאים. האתגר הגדול הוא יישום הרעיון.
אגב, על פי שטיינר, בוגר חינוך וולדורף, מבין את מהות השילוש החברתי באופן עמוק ובלתי מודע, פשוט כי הערכים נמצאים ביסודות החינוך, כי מדובר בהגיון פשוט.
ליקטה וערכה: רויטל ורד – טבע