מאת:
מעין שהינו
ורויטל ורד טבע
בדלי סיגריות.
אסון טבע. באמת, אסון טבע!
בדלי סיגריות אינם מתכלים.
הם כל כך קטנים שנהיו חלק מהנוף ואנחנו כבר לא שמים לב אליהם.
בדל סיגריה אחד בלבד הוא הרסני ברגע שהוא מגיע במגע עם מים ומפריש כמיקלים רעילים, צף או שוקע לקרקעית הים לעד.
לצערינו בעלי החיים בולעים אותם ובכך קיבתם נחסמת והם סובלים מוות אכזרי .
היום נתנה לנו ההזדמנות להשתתף במשהו גדול, מקסים, חשוב ובריא.
ניקוי החופים הגדול בעולם! קבלנו את חוף זבולון. חוף משגע ביופיו. צבעי הים המרהיבים והמטריפים סגול, טורקיז, תכלת, צהוב, ירוק, כחול, קצף הלבן. החול הרך והמפנק. אושר .
רק שמסתכלים באמת רואים אותם, מלא. בכל מקום!
ילדים משחקים בחול עם בדלי הסיגריות, אנשים שוכבים על המגבת עם בדלי הסיגריות, משפחות יושבת וסועדות מתחת לשמשיה עם בדלי סיגריות. בכל מקום!
לכן רויטל ואנוכי החלטנו מעבר לניקוי הפסולת הגדולה, להתמקד בבדלי הסיגריות האין סופיים, לאסוף בנפרד אותם ולשלוח אותם למפעל מחזור באירלנד .
לשמחתינו הגיעו אנשים טובים לקחת חלק גדול במשימה , תודה!
אחת הסיבות שבחרתי לשלוח את ילדי להתחנך במסגרת אנתרופוסופית, היא הרעיון שחינוך עושים יום-יום, שחינוך איננו משהו שנכפה או נלמד תוך כדי שינון חומר יבש. עבורי, חינוך הוא דרך חיים, הוויה. אם אני רוצה שהילדים שלי יאכלו מזון בריא, אני יושבת איתם לשולחן, אוכלת סלט ומציעה לטעום, מגישה פירות חתוכים לארוחת ארבע ונמנעת להכניס הביתה מזונות שנתפסים בעייני מזיקים. אני אני רוצה שהם יעשו ספורט, אני מזמינה אותם להצטרף אליי להליכות או לשעורי ריקוד. אם אני רוצה שהם יקראו ספרים אני קובעת שעת קריאה במהלכה אנחנו יושבים חבוקים על הספה, כל אחד מתעמק בספר שלו.
לפני כשלושה חודשים נחשפתי ליוזמת ניקוי החופים הגדול ודבר ראשון נרשמתי כמתנדבת.
המחשבה הייתה שעיסוק שלי בנושא חשוב כל כך, יחשוף את ילדי למושגים כמו "שמורות ימיות", "חומרים מזהמים", "איכות סביבה" אך גם לרעיונות כמו "לקיחת אחריות", "מעורבות חברתית", "התנדבות למען הקהילה".
מודה,
לאורך הדרך היו יותר מרגע או שניים בהם חשבתי לפרוש מהמיזם שהתנהל בצורה שאינה תואמת את הסטנדרטים שלי והלחיץ אותי כך שהדיר שינה מעיניי. יותר מכל חששתי מגודל המחויבות שלקחתי על עצמי ומרגע האמת בו אצטרך לבלות שעות בים תוך שאני מנסה להסביר לעוברים ושבים על חשיבות איסוף הזבל שלהם לפני שהם עוזבים את החוף.
מזל שלצדי עמדה נחושה שותפה שאוהבת את הים אפילו יותר ממני ושבכל פעם שעמדתי להתייאש נזכרתי בעזרתה שאני נמצאת כאן כדי לשמש דוגמה פעילה לילדי.
ה- 30/10/2020 הגיע ולשמחתנו, למרות ההגבלות, אפשרו למיזם החשוב הזה לקרות.
במהלך הבוקר עברו בתחנה שלנו בחוף זבולון הרצליה, כמאה מתנדבים. מספר קטן ביחס ל- 18,000 המתנדבים שניקו חופים מצפון לדרום. אנחנו אספנו 4 שקיות פסולת (רובה חד פעמי, אבל לא רק) ועוד כשלושה קילו בדלי סיגריות (באמת, אנשים, מילא לזהם לעצמכם את הריאות, אבל החוף??? הוא של כולנו!). ברחבי הארץ נאספו 62 טון של פסולת ומאות קילוגרמים של בדלי סיגריות (איחס!). אני מקווה שהצלחנו להעביר את המסר על חשיבות השמירה על החופים והים, לאלפי בני אדם שמעכשיו יפקחו עין בוחנת יותר על סביבתם ויקחו גם אחריות על מעשיהם וסביבתם.
הילדים שלי?
הם לא יעשנו (לפחות כל עוד אני היא זאת שמשלמת את שכר הדירה) ולא יזרקו אשפה במרחב ציבורי
מתורגלים בלאסוף זבל בכל פיסת טבע בה אנו מבקרים
אוכלים הרבה פירות וירקות טריים ונמנעים ממזון שמגיע במארזים
ואני מקווה מכירים בחשיבותה של לקיחת אחריות על עצמם, מעשיהם והסביבה.