תקופת הצגה, תיכון וולדורף

על פי שטיינר,
יש לאמנות כוח להעצים את הרגשות ולטפחם, יכולת לחזק את כוחות הרצון והעשייה, השפעה מאזנת ומבריאה ופוטנציאל לשמש כאמצעי מתודי –
זאת הסיבה לכך שהאמנות מהווה את עמוד השדרה של חינוך וולדורף.
תפיסה זאת מתבטאת הלכה למעשה בשיעורי אמנות רבים ומגוונים ובהתייחסות אסתטית למרחב ביה"ס. אך לא פחות חשוב מכך, בשימוש באמצעים אמנותיים ככלי מתודי משמעותי ומרכזי בכל תחום ובכל שיעור.

בחינוך וולדורף הצגת הכיתה היא אחד הכלים החינוכיים המרכזים; התרחשות אמנותית הדורשת מהילדים להביא את היכולות שלהם לשיאים, ולעשות זאת מול קהל. במהלך התקופה הזו, נדרשים התלמידים לעסוק בתחומי אומנות רבים: דרמה, מוסיקה, עיצוב, נגרות, תפירה, ציור ועוד. אך המיומנות העיקרית אותה הם מתרגלים היא עבודת הצוות. וכך, לצד ההנאה, הכיף, השמחה וחדוות העשייה, תקופה זו מביאה איתה גם אתגרים, תסכולים ומשברים – אך אין בכך כדי להרתיע אלא להיפך, זאת מאחר וכל החוויות הללו יחד, תורמות לתהליך משמעותי של צמיחה והתבגרות.

גם להורי התלמידים, יש תפקיד מרכזי בהצלחתה של תקופה זו.
המעורבות של ההורים, התמיכה, העידוד והעזרה שהם מושיטים בתקופה עמוסה זאת, מהווים עבור המתבגרים והמתבגרות השראה ומקום של ביטחון, גם כאשר נדמה שלא כך הדבר. גם אם ההורים חווים אדישות מצד המתברגים ואולי אף ביקורת ודחייה, הצוותים החינוכיים יודעים לספר שהתלמידים יודעים להעריך את האכפתיות, המעורבות והעזרה.

מעבר לדרישה מהתלמידים והוריהם, מהוות ההצגות של הכיתות הבוגרות גם אירועי תרבות ברמת איכות גבוהה והזדמנות מצוינת לקהילה ליהנות מפרי העבודה של בית הספר. יותר מזה, בבתי ספר רבים, נדרשים התלמידים להופיע מספר פעמים רב, כך שכל הקהילה תוכל להגיע ולצפות והביקוש לכרטיסים גדול ביותר.