על פי שטיינר,
יש לאמנות כוח להעצים את הרגשות ולטפחם, יכולת לחזק את כוחות הרצון והעשייה, השפעה מאזנת ומבריאה ופוטנציאל לשמש כאמצעי מתודי –
זאת הסיבה לכך שהאמנות מהווה את עמוד השדרה של חינוך וולדורף.
תפיסה זאת מתבטאת הלכה למעשה בשיעורי אמנות רבים ומגוונים ובהתייחסות אסתטית למרחב ביה"ס. אך לא פחות חשוב מכך, בשימוש באמצעים אמנותיים ככלי מתודי משמעותי ומרכזי בכל תחום ובכל שיעור.
בחינוך וולדורף הצגת הכיתה היא אחד הכלים החינוכיים המרכזים; התרחשות אמנותית הדורשת מהילדים להביא את היכולות שלהם לשיאים, ולעשות זאת מול קהל. במהלך התקופה הזו, נדרשים התלמידים לעסוק בתחומי אומנות רבים: דרמה, מוסיקה, עיצוב, נגרות, תפירה, ציור ועוד. אך המיומנות העיקרית אותה הם מתרגלים היא עבודת הצוות. וכך, לצד ההנאה, הכיף, השמחה וחדוות העשייה, תקופה זו מביאה איתה גם אתגרים, תסכולים ומשברים – אך אין בכך כדי להרתיע אלא להיפך, זאת מאחר וכל החוויות הללו יחד, תורמות לתהליך משמעותי של צמיחה והתבגרות.
גם להורי התלמידים, יש תפקיד מרכזי בהצלחתה של תקופה זו.
המעורבות של ההורים, התמיכה, העידוד והעזרה שהם מושיטים בתקופה עמוסה זאת, מהווים עבור המתבגרים והמתבגרות השראה ומקום של ביטחון, גם כאשר נדמה שלא כך הדבר. גם אם ההורים חווים אדישות מצד המתברגים ואולי אף ביקורת ודחייה, הצוותים החינוכיים יודעים לספר שהתלמידים יודעים להעריך את האכפתיות, המעורבות והעזרה.
מעבר לדרישה מהתלמידים והוריהם, מהוות ההצגות של הכיתות הבוגרות גם אירועי תרבות ברמת איכות גבוהה והזדמנות מצוינת לקהילה ליהנות מפרי העבודה של בית הספר. יותר מזה, בבתי ספר רבים, נדרשים התלמידים להופיע מספר פעמים רב, כך שכל הקהילה תוכל להגיע ולצפות והביקוש לכרטיסים גדול ביותר.

בעבודה הסמינריונית שלו, כיצד תומך תהליך ההצגה בכיתה י' בחינוך ולדורף בהתפתחות הילד כותב זיו רייטר:
עם תחילת גיל ההתבגרות נעור עולמם הפנימי של המתבגרים. הדרמה פוגשת אותם בתקופה סוערת (ודרמטית) זו בחייהם באופן ישיר ובלתי אמצעי. מטבעם הם מאד דרמטיים. עבורם העולם כולו במה, והם שחקנים, שמשחקים תפקידים שונים, ומנסים כך למצוא זהותם. כולנו מכירים היטב את התמונה של מתבגר או מתבגרת עומדים מול המראה, בוחנים את עצמם, וממציאים הליכה חדשה, דיבור חדש, צחוק חדש, תסרוקת חדשה – אותם הם ינסו מחר מול חבריהם. עבודה דרמטית, הדורשת כניסה לתוך דמות אחרת, נותנת לגיטימציה להתנסויות אלו. ניסיונות אלו של המתבגרים הם חלק מתהליך שהם עוברים, תהליך של אינדיבידואליזציה בתוך הקשר חברתי – מציאת הזהות הייחודית בתוך שלל זהויות, תהליך של חיפוש משמעות המלווה בתקווה להגשים אידיאלים נעלים. עפ"י מולר (Müller) יישום נכון של עבודה דרמטית יכול לתמוך בתהליך זה, ולשמור על המתבגרים מפני הסכנות והייסורים הכרוכים בתהליך זה.
מולר (Müller) טוען כי העמקה והרחבה של עבודה דרמטית עם מתבגרים הכרחית בזמננו. ניסיון ומחקר מראים כי תלמידי תיכון עוברים התמרה (טרנספורמציה) עצומה דרך עבודה דרמטית, ושללא יישום תכנית לימודי דרמה מספקת, הם יחמיצו חלק בלתי נפרד מהחינוך שלהם – חינוך שמטרתו להניח יסודות מוצקים לחיים הבוגרים.
סטליי (Staley) רואה גם היא חשיבות עצומה בעבודה דרמטית בגיל ההתבגרות. היא כותבת כי דרך הכניסה לתוך דמות אחרת המתבגרים יכולים לחוות קשת רחבה של רגשות, שאינם אישיים שלהם. הם יכולים לתרגל התנסויות רגשיות עזות ומגוונות ומצבי חיים שהם לא חווים בחייהם, בהם אף מצבים קיצוניים. עבור המתבגר, שצריך להפוך לרב חובל בספינה החדשה שעומדת לרשותו – נפשו, זהו תרגול מצוין.

ניסיון של 100 שנות וולדורף ואין ספור הצגות ברחבי העולם מוכיח כי העבודה על הצגה, יוצרת לתלמידים אפשרויות והזדמנויות רבות לגילוי עצמי, לביטוי ולהגשמה. בנוסף, האינטראקציה המיוחדת הזאת מזמנת ללומדים בכיתה אפשרות להכיר פנים אחרות של חבריהם, להתגבש ולהתעצב כקהילה. האינטנסיביות הגדולה של תהליך זה יוצרת כור היתוך, אליו מוזמנים התלמידים לקפוץ, ולצאת ממנו אחרים, כיחידים וכקבוצה.
בחודשים האחרונים תלמידי כיתה י', מתכוננים במרץ לקראת ההצגה שעתידה להעלות בחודש הבא:
אופרה בגרוש
מאת: ברטולד ברכט ואליזבת׳ האופטמן
מוזיקה: קורט וייל
עלילת המחזה מתרחשת בלונדון של המאה ה 18, ועוסקת בעיקר בקבצנים ובעולם התחתון.
ההצגה תתקיים באולם מופת, יהושוע בן גמלא 26, הוד השרון.
מוזמנים להגיע ביום שלישי ה- 18.2.2020, או ביום רביעי ה- 19.2.2020 בשעות 11:00 או 18:30.
או צרו קשר עם ליאת – 0523959028
