
ציור של נויה דנון
מאת:
מיקה שיראי,
כיתה ז' "בדולח"
אנחנו חיים בתקופה ובמדינה שבה אפשר להגיד הכול: מותר לצאת להפגנות, כל האזרחים, גברים ונשים, יכולים להצביע לכנסת, ואף אחד לא ייכנס לכלא או ייהרג רק משום שהוא חושב אחרת מכולם. חוץ ממדינת ישראל יש עוד הרבה מדינות בעולם שחיות ככה, בדמוקרטיה.
כשלמדנו בבית הספר על הומניזם נדהמתי לגלות שפעם, בתקופת ימי הביניים, היו מענישים, מכניסים לכלא, ואפילו הורגים אנשים שכל פשעם היה, שהם פשוט חושבים אחרת ומעזים להביע את דעתם.
שאלתי את עצמי איך זה היה לחיות בתקופה חשוכה כזאת?
נדהמתי לגלות שגם היום יש עדיין בעולם מדינות חשוכות כאלה. כמה זה נורא. הבנתי כמה הומניזם הוא חשוב ומשמעותי בחיינו. למעשה הוא הבסיס הכי חשוב של הרנסאנס, ממנו נובע הכל.
לכן החלטתי לחקור ולהעמיק בנושא.
אז מהו בעצם הומניזם? הומניזם זוהי מערכת של רעיונות וגישות שמדגישות את מרכזיותו של האדם בעולם, ואת האוטונומיה (הרצון החופשי) שלו. פטררקה וג'ובאני פיקו דה לה מרדולס היו ההומניסטים הראשונים שהעזו לכתוב שירי אהבה ולא רק שירים לאלוהים.
הדרך להשריש את ההומניזם הייתה למידה. אנשי הרנסנס החלו להתעניין, ללמוד וללמד מקצועות ותחומים שיעזרו ליצור אדם הומני יותר: לימודי לשון, רטוריקה – אמנות השכנוע, דיאלקטיקה – תורת ההיגיון, מתמטיקה, גאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה ואמנות.
אני שמחה שהם הצליחו.

ציורי דיוקן של תלמידי הכיתה
"אנו מחזירים את העולם לאדם ואת האדם לעצמו"
כחלק מלימודי התקופה למדה הכיתה על מהפכת הדפוס ואף התנסתה בהכנת גלופות מתפוחי אדמה
