
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים
יצאתי ללוות את כיתה ז' אילן בסיור בבית דפוס כחלק מתקופת רנסנס. עד כאן שיגרה… ואם לומר את האמת לא היו לי מחשבות מרחיקות לכת על על הבוקר הזה מעבר לעובדה שכחלק מאחריותי כולם צריכים לחזור הביתה בשלום בסוף הסיור וכך שמחה וטובת לבב יצאתי אל תפקידי.
הגענו לבית פרטי אי שם ברעננה. וכשנכנסנו לחצר ביתם המיוחד, הבנתי מיד שמדובר ביותר מסתם סיור הרגשתי שאני עוברת במנהרת הזמן וזוכה לצפות בפיסה של היסטוריה ושל תשוקה אמיתית לאמנות.
מדובר בבית שיוצרים בו אמנות בפריזמה של דפוס. אבל הדבר שממש הרטיט את ליבי היה לפגוש את עידו- אומן דפוס. אומן! בכל מובן המילה, כזה שמדבר על האומנות והיצירה שלו עם ניצוצות של התלהבות והגשמה בעיניים
עידו (אומן הדפוס כאמור) חי ונושם באהבה כנה ועמוקה את עשייה שלו, ובנדיבות לב הוא בליווי אשתו המקסימה מיכל לקחו אותנו למסע בעקבות ראשית הדפוס. למלאכה הקדומה שלימים תשנה את פני ההיסטוריה. הוא הציג בפנינו מכונות עתיקות (שעדיין עובדות, והוא עדין עובד איתן) ושיתף אותנו בתהליכים ובמהפכות שהתחום עבר לאורך ההיסטוריה. לאחר כל השפע הזה אף איפשר לנו הזדמנות נדירה להתנסות בעצמינו בעבודת יד אותנטית של דפוס.
הנערות והנערים זכו להתנסות בהדפסה בעצמם, ועשו זאת בעניין רב ובלי שמץ של ציניות. המפגש הזה לא רק חיבר אותם אל האמנות אלא גם העניק להם הצצה למפגש עם גבר שאוהב ומתרגש מהעשייה שלו שמחובר למלאכה שמסבה לו אושר ודרך ביטוי. זאת הייתה חוויה חינוכית איכותית עמוקה ומעשירה.
עידו הדגים בפנינו את יצירותיו עוצרות נשימה שהיו ברמה גבוהה מאוד, מלאות רגש, יצירתיות ודיוק. האהבה שלו למה שהוא עושה ניכרת בכל פרט ופרט, והנדיבות שבה הוא חלק את הידע והכישרון שלו הייתה מרגשת .
עבורי, כאומנית, זו הייתה חוויה משמעותית במיוחד. לראות תחום אמנות כזה, ששורשיו נטועים עמוק בהיסטוריה, ולקבל הזדמנות לגעת בו מקרוב, היה פשוט בלתי נשכח. אני אסירת תודה על ההמרחב הלימודי והחינוכי בו לומדות בנותיי שמאפשר חשיפה לחוויות כאלה, ועל אנשי החינוך שמובילים את ילדינו למפגשים עם יצירה, רוח וכבוד למלאכה בגילגולה הקדום ולקצב שלה שכל כך נדיר בימינו.
בהודיה,
המלווה מורן




תודה למורן ומיכל (האימהות המלוות) על התמונות המקסימות




מאת:
ינאי, תלמיד כיתה ז' אילן
התקופה האחרונה שלמדנו הייתה תקופת רנסנס, תקופה שעוסקת בהומניזם, מוסיקה, אמנות ודפוס.
המצאת הדפוס היא לא המצאתו של יוהנס גוטנברג, אבל הוא היה זה שפיתח את מכונת הדפוס. בהתחלה, הדפוס היה פרימיטיבי: האדם השתמש בעור של חיות כדי לכתוב עליו עם דיו. בהמשך עברו לתגליפי עץ ואז חיברו את התגליפים יחד ויצרו מעין מכונה.
בזכות גוטנברג, האדם החל להשתמש בעופרת, ברזל ולבסוף במכונות דפוס משוכללות ומודרניות.
איך אני יודע את כל זה?
בזכות עבודת חקר שכתבנו בכיתה על הדפוס ועל גוטנברג.
לכבוד סיום התקופה, יצאנו לסיור בבית דפוס עתיק. התחלנו בהדרכה על מכונות הדפוס ובלמידת ההיסטוריה של הדפוס. עידו, המדריך, סיפר שכל תגליף של כל אות הוא באותו גובה, אבל יש הבדלים ברוחב. בהמשך יצרנו יחד (כל זוג סידר משפט אחד) את הנאום על כבוד האדם וכל אחת ואחד מאתנו השתמש במכונת הדפוס כדי להדפי לעצמו העתק מהדקלום.




