גשם של דמעות

אני בוכה הרבה. לא לא, אני בוכה מלא! כל בן אדם שמכיר אותי יוכל להגיד לכם שכאשר אני עצובה, שמחה, עמוסה או עייפה אני ישר מתחילה לבכות. זה פשוט קורה לבד אני לא יכולה לשלוט בזה. הדמעות פשוט זולגות מעצמן. הבכי הוא מאפיין מאוד ניכר אצלי, אני מאוד קיצונית ברגשות שלי: אני צוחקת המון ומכל דבר, אבל גם בוכה בקלות רבה.

הרבה אנשים כשהם חושבים על בכי, חושבים על עצב דיכאון או אובדן, אבל זה ממש לא ככה אצלי ולא מה שאני רוצה להעביר בעבודתי. אני לא בן אדם דיכאוני, להפך, אני מאוד אופטימית ושמחה, אבל הבכי הוא כלי ביטוי להרבה מהרגשות שלי ובעיקר ברגעים בהם אני מרגישה מוצפת. לכן היה לי חשוב לעבוד עם הרבה חומרים ועם הרבה צבעים. אוסף החומרים והשוני ביניהם מדגיש את ההבדל בין הרגשות והוא מחזק את המסר שלא כל בכי נובע מאותו רגש ויוצא באותה צורה.
יש בכי של שמחה ואושר שהוא בכי שקט מלא חיוך וצחוק, יש בכי של כעוס שבדרך כלל זולג על הכרית במיטה, יש בכי של עייפות ועומס שכל מילה קטנה יכולה לגרום לו כשמרגישים ככה, יש בכי של התרגשות שתמיד ממלא את הלב ויש בכי של עצב, ארוך כואב וחזק שחיבוק של אדם אהוב וכתף להישען עליה תמיד תמיד עוזרים.
צורת הטיפה מתקשרת לי לדמעות ולכן בחרתי ליצור טיפות בגדלים שונים וחומרים שונים. הילדות היא גיל בו יש לגיטמציה לכל בכי והנפש הרבה יותר חשופה. הדמעות העשויות חומרים עדינים מתקשרות לי לילדות ולזיכרונות לתקופה בה הנפש שלי הייתה רכה ועדין לא התייצבה להיות מי שאני היום, הסריגה הלבד והתפירה הם חומרים שעבדתי איתם בתור ילדה ואני עד היום מאוד אוהבת לעבוד איתם.

דמעות של עצב מתקשרות לי לתחושה של סיום, סוף יב'. בתקופה הזאת אני מרגישה שהפרידה קרבה והעצב הנלווה לה מאוד חזק. ביטאתי תחושה זו דרך הדבקה של תוכניות ההצגה ותמונות של אנשים בוכים.
דמעות השמחה הן דמעות שקשורות לדברים המעניקים לי אושר כמו ריקוד חברים ומשפחה. רגש זה בא לידי ביטוי דרך ציור דמויות רוקדות וזכרונות עם המשפחה מארצות הברית.

דימוי גוף, צליאק, מבחנים הם דברים המעניקים לי תסכול רב והיה לי חשוב לבטא אותם בעבודתי. אני נאלצת להתמודד איתם על בסיס קבוע אבל לא פעם ולא פעמיים הרגשתי שתחושת התסכול מציפה אותי ולמרות ששנים אני כבר מתמודדת איתם אני עדין לא שלמה עם אף אחד מהם.
תלית הדמעות מהתקרה בצורה עגולה מעניקה תחושה אינסופית העוטפת אותך לגמרי. שהבכי עולה והדמעות כבר בעיניים וקשה מאוד לעצור אותן. מטרתי היא שהעבודה תעניק תחושה שאי אפשר להתחמק ממנה ותציף ברגשות שונים ממש כמו בכי.

הייתי רוצה שכל בן אדם שרואה עבודה זו ירגיש מוצף ברגשות ויתחבר בתך עצמו לסיבות הבכי שלו. אני מרגישה שבעבודה זו הבאתי את עצמי באופן הכי גלוי והכי פתוח שיש, בעזרת עבודתי הייתי רוצה להפוך בכי לדבר מקובל שאנשים לא התביישו בו אלא יתגאו ברגשות שלהם ויערכו את הבכי לדבר הנפלא והמשחרר שהוא.