פיטר פן – לשהות בתקופת הילדות, תקופת הצגה 2021 כיתה ו׳ בית ספר תמר
מאת:
מיכאל ליסק,
מורה בבית ספר תמר
לאחר צירוף של בידוד כיתתי וסגר ארצי, קצת לפני פורים, חזרה כתה ו' לבית הספר. ההסתגרות בבתים הציפה קשיים בהיבט הרגשי, החברתי והלימודי. כתוצאה מכך אצל צוות הכתה ואצלי נוצרה ההבנה שילדי הכתה זקוקים לחוויה מתקנת ומרפאת בדמות תקופת הצגה.
לא קל היה לצאת לדרך בתוך מציאות של חוסר וודאות, כשלא ברור היכן נקיים את ההצגה ובפני מי נציג אותה. למרות זאת הילדים נרתמו בחפץ לב למשימה, היות והם מורגלים כבר במצבי חוסר הוודאות האלו. כך, התחילה להבנות ההצגה על פיטר פן וילדי הכתה במשך שלושה שבועות קיבלו תפקידים, למדו את הטקסטים התאמנו אחד עם השניה על מקומם בתמונות השונות של ההצגה, למדו שירים, עשו חימומים קוליים, הנגנים קיבלו תווים, כולם עשו חזרות רבות, נשארו עד מאוחר בבית הספר, התלבשו, בנו וצבעו את התפאורה.
תקופת ההצגה היא תהליך ממוקד שהוא חלק ממסע ארוך טווח שהילדים עוברים בבית הספר. במהלך התקופה הם לומדים לקחת אחריות על עצמם בכך שהם מקבלים תפקיד ואחראים על חלקם בהצגה, הם גם לומדים לעבוד כקבוצה לחזור על מהלכים מספר רב של פעמים רק כי חבריהם צריכים חיזוק בשלב כזה או אחר. הם לומדים להתמודד עם קשיים, להישאר עד מאוחר, לעמוד זמן רב על רגליהם ובעיקר- הם פוגשים את עצמם מכיוונים חדשים שלא הכירו עד כה – כל אחד ואחת בהתאם לתפקיד שקיבל.ה.
בתוך התהליך החינוכי הטבול באומנויות שאותו הילדים עוברים בבית הספר, נכללת גם אומנות הדיבור והבמה. אומנות זו מזמנת לילדים עוד אפשרות לקרקע ולבנות את הנוכחות שלהם על פני האדמה ומחזקת אותם מבפנים מול האתגר של לעמוד מול קהל ולדבר אל העולם.
ראשיתו של פיטר פן לפני כ- 120 שנה בתחילת המאה ה- 20. בסיפור הראשון שנכתב עליו, ג'יימס בארי הסופר ,כתב על תינוק בן כמה חודשים שהציפורים לימדו אותו לעוף. אחר כך פיטר פן קיבל את דמות הילדית שככל הנראה נוצקה כשילוב של חמישה ילדים אותם הסופר אימץ.
פיטר פן מסרב לעשות מה שאומרים לו… כך גם לפעמים ילדי הכתה הנמצאים בשלהי השביעון השני, בין הילדות לבין הבגרות. כאן בבית הספר אנחנו מרבים לשאול את השאלה: מה זה אומר להיות ילד? על בסיס התשובות הדי ברורות לשאלה זו, אני חושב שפיטר פן מציע לנו רגע לעצור מול המדבר התרבותי של החיים המודרניים. חיים המבוססים על תרבות המקדשת את המהירות ובכך מאיימת על תקופת הילדות שזקוקה לשהות וזמן כדי שהילד יוכל להפיק ממנה את המזון הנדרש לו להמשך חייו כמבוגר.
פיטר פן שמצא את הדרך להישאר ילד ולא להתבגר, מעלה את האפשרות שהילדות היא שלב שבו אפשר לשהות בו ולא לחלוף לידו. זה הזמן, כאמור, להזין את הנפש ואת כוחות החיים. יהיה מספיק זמן להיות מבוגר ולהתמודד עם אתגרי החיים המודרניים.
מי ייתן ואנחנו המבוגרים וילדי הכתה יענו להזמנה זו לשהות בילדות, כי אם לא נשים לב, פיטר פן יחמוק מאינו ויחזור לארץ שום מקום שאותו באטלס לא נמצא.
כי שם ישנו אוצר רב ערך
יקר מכל פנינים
לשם קוראת לכם הדרך
שם אף פעם לא תהיו זקנים
תודה לגיל שינקין המורה לדרמה ובמאי ההצגה על שהפך חזון למציאות ולאלה רוזנר המורה למוסיקה שהובילה את השירים והנגינה תוך כדי שהיא עושה את אותו הדבר בתקופת הצגה של כתה ח', למיטל שעזרה ותמכה בהכל ועוד לחברי צוות אחרים שעזרו ונרתמו.
ההצגה היא אתגר גדול גם להורים שתומכים ישירות בילדיהם ובאירגון ההצגה. מספרת י' אמא לילד בכיתה ו': "להיות הורה בוולדורף בתקופת הצגה משמעו לבוא לבי"ס על מנת להקים את התפאורה, לעזור בתפירה ובהשגת תלבושות. כמו גם להכין ולהביא לכיתה ארוחות מזינות לכל ילדי הכיתה לשעות הארוכות של החזרות. התקופה הזו מאתגרת ביותר עבור הילדים, שלראשונה מתמודדים עם פרוייקט גדול וכיתתי שכזה. האתגר מציב רף גבוה עבור הילדים. הם חוזרים מהחזרות הארוכות מותשים פיזית ומנטלית. מכאן שתפקיד ההורים הוא גם לתמוך רגשית ופיזית ולתת לילדים מקום בטוח לאוורר את הרגשות והתחושות שעולים בהם לאורך הדרך, לתמוך ברגעי המשבר שהם חלק בלתי נפרד מהתמודדות כזו. השקענו שעות ארוכות בבית בתמיכה בלימוד הטקסטים של הילדים והתווים של הילדים שמנגנים ושרים. ואחרי כל העבודה הקשה אין מילים לתאר את ההתרגשות שלנו לנוכח צפיה בהצגה, בה הילדים מביאים את פסגת מאמציהם המשותפים ליצירה בעלת ערך אמנותי גבוה ותחושת הסיפוק היא עצומה"
The character's name comes from two sources: Peter Llewelyn Davies, one of the five Llewelyn Davies boys who inspired the story, and Pan, a minor deity of Greek mythology who plays pipes to nymphs and is part human and part goat
צילומים: נעמה רוזנטל
