אז איפה אתם בחגים? וואו, כמה רגשות השאלה הזו מעוררת בנו ובכלל כל מה שקשור בחגים לא משאיר אותנו אדישים. ההכנות לפני, ההתכנסות המשפחתית, הפנקסים שנפתחים וחשבונות שנעשים: אם בשנה שעברה היינו אצל המשפחה שלך אז השנה עם שלי? אולי זה היה הפוך? מי מזמין ומי מוזמן ומה קונים ומה נלבש ואולי לאן נברח מפה? וכמה זה רחוק מספיק ואיך נעשה שאמא לא תיעלב ושגם לא תישאר לבד בראש השנה. אז מה יש בהם, בחגים הללו? חגיגיות והתחדשות התרגשות, שמחה, עגמומיות, מחנק וסבתא וחמות, ממש חיים שכאלה.
יש מי ששמח לבואם. מצפה לארוחות החג מרובות המשתתפים, למאכלים שמוגשים אולי רק בנסיבות חגיגיות, מעוררים זיכרונות. יש מי שמחכה למפגש עם המשפחה המורחבת, להמולה השמחה. יש מי שמחכה לארח, להעניק אהבה על ידי תבשיליה והשולחן העמוס. יש מי שהחג מעמת אותו עם תחושה של בדידות בין אם הוא מוקף באנשים ובין אם לא, יש מי שיתעמת עם תחושת חוסר השייכות. יהיו מי שיבחרו להתרחק מכל החגיגות, בטיסה לחו"ל או צימר בצפון.
אצלי הכל מעורבב יחד. הם נמצאים כולם, כל הרגשות שהחג מעלה. כולם חלקים בתוכי: החלק המתרגש, שמחכה לשולחן הלבן והחגיגי ולמשפחה גדולה ושמחה סביבו. החלק המוטרד, המעקם את האף, המבולבל, איפה נחגוג השנה, עם מי? החלק שרוצה להשוויץ ביכולות האירוח שלי והחלק שמתעייף רק מלחשוב על כל הלחץ שלפני. החלק שזוכר איך זה היה פעם כשהייתי קטנה ועוד לא הייתה לי משפחה משלי והחלק שמתגעגע לאבא שלי שלא אראה יותר בשולחן החג. החלק ממני שמתרגש עד דמעות מלשמוע תקיעת שופר והחלק ממני שרוצה קצת לברוח מכאן. רוצה להיות במקום אחר משוחרר ממשפחתיות ומסורות. כל פעם אני נמשכת אחר חלק אחר, קצת מאמינה לו יותר מלשאר אבל בסוף זוכרת שככה זה תמיד לפני החגים, התרגשות והתעוררות וסלט של רגשות ואני יודעת וזוכרת שעם תיבול טוב ובמיכל מוחזק גם ממנו אפשר להנות ולגדול.
מאחלת שתהיה לנו שנה מלאת צבע, רגשות ותחושות.
מיכל שאוליאן כהן,
מטפלת באומנויות ומדריכה