mirrorball

טיילור סוויפט זמרת יוצרת, מתארת בשיר mirrorbal ניסיון להתאים עצמה לחברה כדי להיות מעניינת רלוונטית ואהובה, במקום להיות פשוט מי שהיא:
"I'm still a believer but I don't know why
I've never been a natural
All I do is try, try, try"

בשנת 2020 התחילה הקורונה ויחד איתה הגיעו בידודים והרבה ניתוקים חברתיים. גם אני, כמו טיילור סוויפט- הייתי אדם שחייו סובבים סביב מענה על ציפיות הסביבה בתחומים השונים כגון דימוי גוף, צורת דיבור וחשיבה ועוד. ביטלתי את האני האותנטי שלי ונהייתי אדם שמורכב משברי השתקפויות של הסביבה יחד עם ריקנות משתקת, ממש כמו הכדור מראות. המודעות למצבי טלטלה אותי וגרמה לי להיכנס לתקופה חשוכה מלאת בדידות שלאורכה לא הפגנתי את כאבי כלפי חוץ, לבשתי מסיכה ושידרתי עסקים כרגיל.

ציור על שני צידי דיקט גדול. בצד הקדמי "בובה על חוט", ציור המתאר את עולמי הפנימי בהשראת עטיפת האלבום ממנו השיר לקוח. יער אפל ודמות בעלת גוף שטוח, עשוי ויטרז' של שברי מראות. ידי הדמות מורמות ומתחברות לגזעי העצים, כך שמתקבלת תמונה של בובה על חוט חסרת שליטה והמייצגים את החברה השולטת בה. ראש הדמות מוצג כחצי כדור מראות חלול עשוי מגבס המצופה פסיפס מראות.

הצד האחורי של העבודה "הצגת התאטרון" מייצג את מה שהפגנתי כלפי חוץ . המסכה בשחור לבן והראש בשחור מייצגים את הריקנות ומצבי הנפשי שהתדרדר, לצד צבעים עזים ומנוגדים בציור מופשט, המייצגים את המציאות המאושרת השגויה שהפגנתי כלפי חוץ.

כיום, אחרי הרבה עבודה עצמית שעדיין נמשכת, אני מוצאת את עצמי מתחברת ל"אני הפנימי" שלי. משתדלת להבין ולדייק את עצמי ולהכיל את עצמי כמה שיותר. בעיקר הבנתי שלהשתנות – זה בסדר ואפילו הכרחי.

חומרים : דיקט עץ, אקריליק, זכוכית, גבס.
מנחה- חמדה נתן, ענת בינג, מארק לוייס