יש מקומות שהקירות בהם מדברים – לא בלבנים או בטיח, אלא ברוח, בזיעה ובאמונה שהונחו בהם. כזה הוא מבנה בית הספר ששימש את תלמידינו שנה לאחר תחילת פעילותנו כבית ספר ולמשך כחמש עשרה השנים אחר כך. עמותת תמר שכרה את המבנה ממועצת דרום השרון, הורים לילדים קמו ועשו מעשה. חלמו והגשימו וכולנו יצאנו נשכרים מפירות החלומות של המייסדים. התחלנו עם המבנה ההיסטורי ובהמשך ככל שגדלנו, התווספו מבנים יבילים.

בטרם הוכר בית ספר תמר כממלכתי, הטיפול במבנה כולו נפל על כתפי ההורים – ובעיקר על לבם. קראנו לזה ״ שיפוצי קיץ״ ,בכל קיץ, עם תום שנת הלימודים, החלה מלאכת השיפוץ אשר תוכננה בהתאם לצרכי הנהלת ביה"ס ובהובלת צוות הורים מסור. כל הורי בית הספר הפכו לשיפוצניקים ועסקו בתיקונים, חידושים, צבע, חשמל, מים, ריהוט והכל בהתנדבות מלאה, בחדוות עבודה באמונה גדולה ובאהבה מלאה.

לא אחת עמדנו מול היקף העבודות ההכרחי והעלויות הגבוהות הכרוכות בכך וחשבנו: איך נעמוד בזה? אבל בכל פעם מחדש קרה הנס – ההורים שבאו, כלים נשלפו, הורים תרמו ובסוף הקיץ, כאילו נשמה חדשה נשבה בין הקירות. בכל 31 באוגוסט התבוננו כלא מאמינים בנס שהתחולל. כל קיץ הוסיף למבנה עוד שכבת חיים, עוד רובד של רוח ואהבה.

סיפורו של המבנה הוא הרבה יותר מסיפור על קירות; הוא סיפור של חלום שהצליח להתגשם ועובר מדור לדור. מבנה ביה"ס הוא עדות חיה לכך שרוח האדם יכולה להרים גם את מה שהחומר מתקשה לשאת. קהילה שלמה, שבחרה לא רק לדבר על חינוך – אלא פשוט להפשיל שרוולים ולבנות אותו.

כמי שזכה להיות אחד מחברי ועד העמותה שעמל לאורך השנים על קיומו של בית הספר, אני מביט לאחור בהתרגשות ובגאווה – ומאמין שהרוח היא זו הממשיכה לנשוב גם היום, בדרכים חדשות ולדורות הבאים. מאחל שערכי ההתנדבות, היצירה והאמונה שלנו כקהילה ימשיכו להוביל וליפעום תמיד ברוח בית הספר.

משה אוסטרובר,
לשעבר חבר ועד ויו"ר העמותה