1 במאי הוא חגיגת האביב. מאיוס – חודש מאי, לקח את שמו מהאלה מאיה אלת פוריות יוונית ורומית. היום של מאיוס חוגג את הניצחון הסופי של הקיץ נגד החורף כניצחון החיים נגד המוות. החגיגה דומה לטקס קדום הקשור לדמי-אל אדוניס שחגג את תחיית הטבע. כיום התמזגות מסוימת עם מסורת נוספת, תחייתו או נישואיו של דיוניסוס (האל היווני של התיאטרון וייצור יין). אולם אירוע זה נחגג בימי קדם לא בחודש מאי אלא בשיתוף עם האנתסטריה, פסטיבל שנערך בפברואר והוקדש לאלת החקלאות דמטר ובתה פרספונה. פרספונה הגיחה מדי שנה בסוף החורף מהעולם התחתון. האנתסטריה הייתה פסטיבל של נשמות, צמחים ופרחים, והגעתה של פרספונה לארץ מהאדס סימנה את לידתו מחדש של הטבע, נושא משותף בכל המסורות הללו.

מה שנשאר מהמנהגים כיום, מהדהד את המסורות הללו של העת העתיקה. מנהג נפוץ, עד לא מזמן, של יום 1 במאי כלל את התחייה השנתית של נער בשם אדוניס, או לחלופין של דיוניסוס, או של מאיוס. בטקס תיאטרלי פשוט, שמשמעותו נשכחה זה מכבר, מקהלה של נערות צעירות שרה שיר על נער שוכב על הקרקע, המייצג את אדוניס, דיוניסוס או מאיוס. בסוף השיר קם הנוער וזר פרחים הונח על ראשו. ההיבט השכיח ביותר בחגיגות מודרניות במאי הראשון הוא הכנת זר פרחים מפרחי בר. הפרחים מונחים על הזר על רקע עלים ירוקים והזר תלוי בכניסה לבית המשפחה / הדירה או במרפסת ונשאר שם עד ליל קיץ. באותו לילה, זרי הפרחים מונחים במדורות המכונות שריפות סנט ג'ון. צעירים מזנקים מעל הלהבות שצורכים. מנהג זה נעלם למעשה, כמו התחייה התיאטרלית של אדוניס / דיוניסוס / מאיוס, היות והערים ביון נותרו ללא שטחים פתוחים.