יומן שבט ראש חץ #1,

לאחר צעדה קצרה ומסתורית הגענו לשער המחנה היפהפה ולפתע כל השטח נפרש לעניינו אוהלי טיפי ססגוניים, מתחם מטבח מדוגם, שרותים 5 כוכבים ומתקנים מאתגרים. על כל הללו ניצח צוות הורים מסור, חרוץ ומחויך. הילדים היו בהתלהבות עצומה… ליצור, ללוש פיתות, להכין לבד את האוכל ואפילו לנקות ולסדר. היום הכנו שרשראות עם השם האינדיאני ו"עין אנדיאנית". בין לבין הילדים משחקים, ממציאים , בונים, מתאמנים ועוד המון אינטראקציות חברתיות. האווירה היתה נעימה ודי היתה החלטה גורפת שרוצים להיות שם כל השנה…

יומן ראש חץ #3,

יומני היקר,
תבטיח לי שלא תגלה לאף אחד… אבל אני לא רוצה לחזור לביה"ס… אני נשאר פה! במחנה המהמם שלנו ביער. כל יום הטבע מפתיע אותנו, היום למשל נולד לנו נחל!!! כן, נחל אמיתי זרם בינות האוהלים… מיד הכנתי גשר… ברור, ברור שעם מעקה. אחר כך בניתי מכל הבוץ הרי-געש עצומים ש"ירקו" לבה צבעונית ומוקצפת, ואפילו את החולצה שלי הכנתי בעצמי… אתה יודע… בכל מיני צבעי הסוואה כאלו… שכשיבואו לחפש אותי, להחזיר אותי לביה"ס… לא ימצאו אותי 🫣

אח… כמה עונג לראות את הילדים בטבע ואין מילים לתאר את העטיפה ההורית שמאפשרת כל זאת.

במיוחד בסוף כיתה ב', לקראת גיל תשע, כאשר הילדים בשלב מעבר מחווית "אחד עם העולם" לחווית נפרדות "אני ואתה". מעבר זה יוצר תחושת בלבול, בדידות, פחד… ואין כמו שהייה בטבע, גיבוש ובניית תחושת השייכות, השבטיות והקניית בטחון : אני יכול להסתדר : "לבנות מחסה, להדליק אש ולאפות את הלחם שלי" ויחד עם זאת אנחנו מוקפים ועטופים בקהילה, שכוחה רב ותומך. אני לא לבד!

אום טאקו יאסי