מאת:
איל בוזגלו, מורה לאזרחות ותנ"ך, תיכון "תמר"
שבוע הזיכרון הלאומי 2020
מיום השואה והגבורה דרך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולת האיבה ליום העצמאות.
בכל שנה, ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל נוגעים בסיפור הקולקטיבי של עמנו ומדינתנו ובסיפור האישי של כמעט כל אחד ואחת מאתנו. השנה, גם אצלנו במסגרת חינוך וולדורף, בית ספר "תמר" בצל "מגפת החורף" ציינו את שבוע הזיכרון באופן שונה, מרחוק, לבד ובאמצעים טכנולוגים שונים. שעת משבר זו פוגשת אותנו, במצב פוליטי – בין מפלגתי בו "ממשלת מעבר" מכהנת, מתמודדת עם גיבוש הסכם קואליציוני שנוי במחלוקת, הנדרש לאישור מליאת הכנסת שנמצאת בפילוג שכדוגמתו לא ידעה מדינת ישראל משנת הקמתה ועד היום. דבר המשפיע על כולנו, איש ואישה בדרכם.
יום הזיכרון תש"פ, אחר, מורכב ועוד יידרש זמן לעכל. כמי ששירת כ – 27 שנה בצה"ל, רוב השרות ביחידות לוחמות ביבשה בים בכל הזירות, לבנון, עזה ואיו"ש, אני נושא עמי "את צער השתיקה", על חברים ושותפים לשרות שאינם, זהו משא כבד. כמפקד לוחם נפלה בחלקי הזכות והמזל לא לאבד פקודים בדרך, עובדה נדירה ביחס לשנים עמוסות חיכוך ולחימה מתמשכת. שילוב של גורל וקבלת החלטות סבירות. משנת 1999 אני ורבים מחברי לשרות בסיירת גולני מתכנסים בבית העלמין ברשפים, לצד קברו של תא"ל ארז גרשטיין, שנהרג מפיצוץ מטען נפץ רב עוצמה, שהופעל כנגדו בדרום לבנון. בסיום הטקס אנו צועדים לחצר אמו בקיבוץ ומשוחחים על השנים ההן והזמן שלנו עכשיו. רבות הדעות והמחלוקות על אף שצעדנו בדרכים דומות, אך כולנו שם כל שנה. משם איש איש נוסע למשפחות נוספות בעמקי הצפון, שם נמצאות משפחות חברים נוספים. מוזר השנה שאפילו בעניין הזיכרון ודרך ההתייחדות אין הסכמה ואין אחדות ביננו, בתקשורת הארצית ובקבוצות החברתיות, עולה סוגיית האופן בו אנו נאלצים להתמודד עם צל המועקה ביחס לצילה של "איקאה" ודומותיה.
רבים סיפורי החוכמה, המוסר והדרך, אשר הגיעו אילנו מניצולי מלחמת העולם השנייה, והשואה היהודית בתוכה. פרימו לוי בספרו "הזהו אדם?" (2006: 121), מנסה להסביר לחברו לתא ג'אן, במהלך עבודת הפרך שנכפתה עליהם, במחנה ההשמדה אשוויץ, מהי קומדיה אלוהית באמצעות "מזמור יוליסס":
וּגְדוֹל עַנְפֵי שַׁלְהֶבֶת הַנּוֹשֶׁנֶת
הֵחֵל רְעֹד וְּנְהֹם מִתּוֹך הָרֶטֶט
כַּשְּׁבִיב בּהֶאָבֵק אִתּוֹ הָרוּח,
וַיִּתְנוֹעֵעַ חַד קַרְנוֹּ כְּאִלּוּ
הָיְתָה הִיא הַלָּשׁוֹן בּוֹ מְדַבֶּרֶת
וְקוֹל הִתִּיז: בְּהִפָּרְדִי…
וּלְמֶרְחֲבֵי גְּאוֹן הַיָּם הִפְלַגְתִּי
רְאוּ אל צֹוּר מַחְצַבְתְּכֶם הַבִּיטוּ
לֹא נוֹצָרְתֶּם לִחְיוֹת כְּחַיּוֹת יַעַר
כִּי אִם לִרְדֹּף יְקָר, בִּינָה וָדַעַת!
בעזרת החרוזים (תרגום מצרפתית) מנסה לוי (2006) להיטיב את זמנו של חברו בשעת שבר ומצוקה. מי יתן וגם אנו נלמד למצוא מזור וריפוי לכל כאבנו בחרוזים, באמנות ובעולמות הרוח כפי שכתב רודולף שטיינר "בידע אדם" (1997: 19). ולסיום שבוע זה נחגוג את יום העצמאות ה -72 למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, אני תפילה שעוד נדע ימי עצמאות שמחים מאלה.