האמת, נפרדנו כבר לפני כמה שנים, עת עברתי עם כיתתי המופלאה למבנה חלופי זמני של תיכון אחר בעיר. אבל היית מאד משמעותי בחיי ובמיוחד בחיי תלמידיי, שהתעקשו לקיים אצלך את מסיבת סיום התיכון שלהם.

חלק גדול מהם בילה אצלך ממש מילדות ולאורך שנים רבות, והחלק האחר למד לחבב אותך תוך זמן קצר.

בדם, יזע ודמעות שמרנו על צביונך המיוחד. כל קיץ צבענו, שתלנו, שיפצנו, ניקינו, טאטאנו, שטפנו וניסינו כמיטב יכולנו לתת לעצמנו ולך להרגיש נעים ביחד. כשהגיעו הקרוואנים הלבנים והועמדו בחזית הבניין ההיסטורי, בכינו מעצב על הכיעור ומשמחה על הצמיחה.

זה מוזר לכתוב למבנה, אבל לפני כמה שנים טובות גם חשבתי שזה מוזר לחבק עצים ולצייר בצבעי מים רק בכחול ובצהוב במשך שנה שלמה או לקיים ימי היערכות לשנת לימודים חדשה בהקמת חווה חקלאית תחת השמש הקופחת של אוגוסט.

יותר משאני כותבת לך אני כותבת לזיכרונות שלי שעוצבו במחיצתך. חלקם טובים וממלאים וחלק צורבים וקשים. וזו המורכבות של החיים.

אז ממרחק הזמן והגעגוע, רוצה להגיד לך תודה וגם לאחל לכל קהילת תמר מעבר קל, ממלא ונעים. 

אני מקווה שהילדים והילדות, המורים והמורות, הסייעים והסייעות וכל כלי הנגינה ויצירות האומנות הנפלאות יזכו לבית חם ומחבק שיקבל עם הזמן חיים וביוגרפיה משלו.

בהצלחה רבה, ממני, 
ענבל סיון,
מחנכת המחזור הראשון של תיכון תמר