אני מביט/ה אל העולם, בו מאירה השמש
בו זוהרים הכוכבים, בו מונחות האבנים
הצמחים צומחים וחיים, החיות חיות ומרגישות
והאדם, בתוך נפשו, משכן לרוח מעניק
אני מביט/ה אל תוך הנפש, אשר שוכנת בקרבי
רוח האלוהים אורגת, באור השמש, באור הנפש
במרחבי העולם שם בחוץ ובעומקי הנפש בפנים
אלייך, רוח האלוהים, אפנה בבקשה
שיצמחו בתוכי הכוח והברכה
ללימוד, לעבודה ולאהבה
כל בוקר אנחנו מתכנסים בכיתות שלנו ומדקלמים את הדקלום הזה, מין סוג של "המנון" אנתרופוסופי. הדקלום הזה; שבדרך כלל מוזכר בשם דקלום הבוקר, מדבר על בן האדם שמסתכל ומביט בעולמו וחווה אותו לפרטי פרטים. האדם שואב את הכוח שלו מן הטבע ומ"רוח האלוהים" שממנה הוא גם מבקש בקשה. האדם מבקש לקבל את הכוח ואת הברכה ללמוד, לעבוד ולאהוב. בזכות הכוחות והערכים הללו הוקם התיכון שלנו על ידי צוות חרוץ של אנשים.
למי שלא יודע, לפני כמה שבועות, תיכון תמר קיבל את האישור הסופי להגיש אותנו, התלמידים לבחינות הבגרות, זוהי אבן דרך מאוד מרגשת עבור בית הספר כיוון שזוהי הוודאות שלנו בנוגע לבחינות הבגרות. נעשו מאמצים אדירים בשביל שקבלת האישור הזה תתאפשר ולכן אנחנו רוצים להודות לכמה אנשים:
תודה רבה לוועד העמותה שעבד על העניין במרץ
תודה רבה לכל צוותי התיכון שעזרו בתהליך קבלת הרישיון
תודה רבה לעיריית הוד השרון שקידמה, דחפה ועמדה לצידנו במשך כל התהליך
ובעיקר תודה רבה להורים היקרים, שלא נכנעו לחוסר הוודאות, גם כשהיה קשה 😉
ולסיכום, אנחנו תמיד נמשיך להביט אל העולם, ולא נאבד תקווה, בגלל שלא משנה מה יקרה: תמיד תאיר השמש, תמיד יזהרו הכוכבים, ותמיד ינוחו האבנים.
מאת: רותם קר – תלמיד כיתה יא׳ תיכון תמר