אנחנו צריכות וצריכים לזכור, שכל מה שאנחנו עושים, משדר משהו לילדים ותפקידנו לתת להם עוד ועוד כלים להתמודדות בריאה עם אתגרים (אל תצפו שזה יקרה במהלך הלימודים,  נכון לרגע זה השיח על מיניות קורה מאוחר מידי).
למשל, אנחנו צריכים להסביר לבנותינו ובנינו שזה לא הגיוני להזמין מישהו להכיר את הגוף הפרטי שלהם.ן לפני שהכירו אותו (היטב) בעצמם.

מותר לנו להיות במבוכה, מבוכה אינה רגש שלילי, בורות…זה כבר עסק אחר. זה לא פשוט לעשות משהו שלא עשו אתנו עצמנו, בדומה לשיח על כסף (כסף זה מלוכלך, אמן אמיתי צריך להיות רעב), על מוות (סבתא מסתכלת עלינו מלמעלה, הדג הלך לפגוש את החברים שלו), עלינו מוטלת האחריות להמציא מחדש שיח בריא כדי שילדנו יחוו עולם מרתק ובטוח יותר. אל תהיו בלחץ! זה לא דומה לסיטואציה בחדר מיון, אפשר לענות: זאת שאלה מצוינת, אני צריכה קצת זמן לחשוב עליה או בוא נקבע לנו שיחה מיוחדת (לא כל תשובה מתאימה לכל גיל). כדאי להתחשב בסביבה, אנחנו לא רוצים להעיר בבעיטה אחים קטנים.

הקפידו שזאת תהיה שיחה נינוחה. לא בסגנון "צריך לדבר" או "יחסינו לאן" – שיחות מהסוג שישר מכניס אותנו ואותם למגננה. הכי בריא לפתח שיחה אגבית תוך כדי עשייה משותפת, בלי הטפות, ביקורת או הוראות הפעלה. שתפו בסיפורים מהחיים, שאלו שאלות. לא לשכוח להשתמש בטון נינוח ולא לגלוש לקול שיסגיר כמה הסיטואציה הזאת מורכבת עבורכם. הילדים צריכים לשמוע מאתנו: אתה בסדר, את נורמלית, אתם שייכים. מה שמחרפן אתכם מבפנים קורה לכולם, זה שלב לא פשוט, אבל הוא עובר.

אורנה שיתפה אותנו בדרך נהדרת ללמד שיח בריא. אפשר לשחק משחק סביב שולחן האוכל או בנסיעה משפחתית ברכב:
מה היה הכי כיף היום?
מה היה הכי מבאס היום?
החוק הוא שכולם צריכים לשתף (גם ההורים, בכנות ובלי מניפולציות), זאת לא חקירה בהסוואה…
שימו לב לתשובות ולניואנסים, וברגע המתאים (בלילה, לפני שמכבים את האור או ברגע של ביחד) שאלו:
הכל בסדר?
רוצה לספר לי משהו?
זאת דרך נהדרת לומר: אני רואה אותך, אני שמה לב, את.ה יכול.ה לדבר איתי על הכל. גם אם לא יכנסו בדלת באותו הרגע, או אפילו יידחו את היד המושטת, תמיד ידעו שהיא פתוחה.