פרויקט ציור בהשראת הייקו

שכבה י"א – תיכון תמר חינוך וולדורף הוד השרון

מאת:
יעל אדן,
מורה לאומנות, תיכון תמר

פרויקט ציור בהשראת היקו הוא פרויקט משמעותי בכיתה י"א בסדנת הציור. בפרויקט זה שיתפנו פעולה עם טל באום מזרחי המורה לספרות.
ראשית התלמידים נחשפו למדו והכירו את השירה היפנית – הייקו.
הייקו הוא סגנון שירה יפני מסורתי שהתפתח לפני כ- 500 שנה ביפן מתוך צורות שירה קדומות יותר. זו תבנית השירה הקצרה ביותר שקיימת. שיר הייקו מכיל 17 הברות בסך הכל, מחולקות באופן הבא: שורה של 5 הברות, שורה של 7 הברות, שורה של 5 הברות. עבור קורא יפני שרגיל לצורת כתיבה כזאת מספר ההברות הקבוע מייצר ממש משקל מוזיקלי. אנחנו בעברית פחות מרגישים את זה ולכן בתרגום לעברית לרוב לא מקפידים על מספר ההברות.
מלבד הקיצור, לשיר הייקו מאפיינים נוספים מאד מובהקים: הייקו מציג תמונות טבע. לרוב מדובר בשתי תמונות שיש ביניהן איזה יחס של ניגוד או דמיון. הזמן הוא תמיד זמן הווה – רגע שמתרחש עכשיו. בדרך כלל מוזכרת בשיר עונת השנה, במישרין או בעקיפין. ויותר מהכל, השיר הוא קודם כל התבוננות בטבע – לא דימוי, לא מטאפורה לרגש. הטבע קודם לכל פרשנות. משורר ההייקו הוא כמו צלם שיוצא אל העולם ומחפש רגע של השראה, של יופי. הוא לא מחפש בבואות של עצמו בעולם, אלא מתבונן בדברים כמו שהם, ולפעמים, אם הוא מתבונן היטב, נגלה לו לרגע טבעם האמיתי של החיים.
לאחר שלמדו על ההייקו ונחשפו למבחר שירי הייקו, בחרו התלמידים את שיר ההייקו שהכי מדבר אליהם.
הם צירו סקיצה ובה נוף מסוים דמיוני או מציאותי העולה בדמיונם כשהם קוראים את ההיקו. בשלב הבא הם ציירו בצבעי שמן את הנוף / הצבעוניות ולבסוף הוסיפו דמות של אדם או חיה או דמות מופשטת.

״איני ראוי לו
שטיח אדום של
צבעי שלכת״
(קיוהאקו)

כשקראתי את ההייקו, בהתחלה דמיינתי דמות היושבת בצד שאינו נמצא השכלת כתומה, ורואים את ההבדל בין המקומות והעמדות של השלכת והמקום הנוסף . בבירור עלה לי ישר הצבע הכתום והמון עצים כתומים.

בחרתי כמובן בצבע הכתום, אשר מאוד דומיננטי בציור שלי. גם חום, אדום, צהוב, לבן מאוד הזכירו לי את תחושת השלכת והשתמשתי בהם. אני חושבת שבחרתי בהייקו שממש כשקוראים אותו ניתן לראות ישר את הצבע הכתום.

בחרתי לצייר את רגליו של אדם אשר כנראה הולך למות, כמו רבים שכתבו את הייקויים שלהם. אני חושבת שזה נותן באמת אפקט של כל ז׳אנר ההייקויים, ומאוד מתקשר למציאות ובנוסף גם דמיוני.

אני ממש ממש מרוצה מהעבודה שלי. אני גאה ברעיון היצירתי שלי, מאוד אהבתי את הכתמיות שבה ציירתי, אני חושבת שלגמרי עליתי על הציפיות שלי ובעיקר נהניתי מהתהליך שזה הכי חשוב.

מיקה שיראי, י"א 1

״ליל כוכבים
של מי הקול הזה
החוצה את הנחל?"
(מסאוקה שיקי)

דמיינתי נהר ובאמצע הנהר יושבת סוג של אלה בסגנון יפני, ושרה ומאחריה יש ירח גדול ובוהק וכוכבים. דמינתי אותה עם קימונו בצבעי כחול סגול שמזכירים לילה או מים.
האלה היא כמו ״רוח הנהר״ והשמחה שלה והנהר משתלבים זה בזה או יותר נכון השימלה שלה הופכת להיות הנהר. בהתחלה דמינתי נחל יותר קטן עם עצים בצדדים ואבנים אבל אחר כך ציירתי גדות יותר גבוהים וגשר מעליה. בסוף החלטתי להוריד את הגשר וכיסיתי את הגדות בשלג. עשיתי אותה כאלה כדי שהציור היה יותר ״קסום״ כדח שיבינו שהיא שרב הוספתי לה גיטרה יפנית מסורתית

מיכל לפידות , י"א 2

"מעמקי ליבי
כמה יפה השלג
עננים במערב"
(אישו)

בזמן שקראתי את ההייקו הרגשתי קור מתקופה בזמן הרגשתי אווירה חשוכה וקודרת.
בחרתי צבעים קרים מכיוון שככה דמיינתי את ההייקו.
בחרתי לצייר עורב מכיוון שהוא התקשר לי עם האווירה של הציור.
יצא לי ממש קרוב אל איך שראיתי את הציור בדמיון ואני מאוד מרוצה מהתוצאה, הציור יצא לי יותר טוב ממה שדמיינתי.

הרן ראם, י"א 2

״ליל כוכבים
של מי הקול הזה
החוצה את הנחל?"
(מסאוקה שיקי)

כאשר קראתי את ההייקו עלתה לי תמונה של לילה חשוך וכוכבים בוהקים קטנים מפוזרים בשמיים.
בחרתי לצייר בצבעים כהים כמו חום, כחולים, סגולים וירוק, ובצבעים קרים כמו לבן וגווני תכלת בהירים אשר נותנים מראה זוהר ובוהק. הגוונים הכהים נותנים תחושה של עומק ומעניקים לרקע מראה קודר וחשוך. הגוונים הבהירים מכניסים אור לציור והם בוהקים מאוד.
ניגוד הצבעים הקיצוני בציור הוא דווקא כן משהו שהיה מתוכנן בהתחלה, והוא משהו שלא ציירתי והתנסיתי בו בעבר.
הדמיון והתוצאה שלי לא דומים כמעט בשום דבר.
הרקע של הציור אשר נראה כמו חלל הגיע מהתמונה הראשונית שניסיתי לייצר, אך עם הזמן הציור השתנה לגמרי מהתכנון. אני מרגיש שלמרות שהתוצאה לא תואמת את הדמיון ציירתי משהו מיוחד ורב משמעי שאפשר לראות בו דברים שונים וכל אחד יכול לקחת אותו למקום שלו. אני מאוד מרוצה מהתוצאה בגדול, ואני חושב שיצאה לי תוצאה יפה שבסופו של דבר גם קשורה להייקו.

עילי אשר, י"א1

״פרחי הדובדבן של השנה
יודעים כי נגזר דינם
ופורחים בשלווה״
(קינאו)

כשקראתי את ההייקו עלתה בראשי תמונה של טוקיו בזמן חודש אפריל- חודש השיא של פריחת הסאקורה, ובנוסף גם הטבע המצוי בדרום יפן (יותר טרופי).

כל הצבעים היו מבוססים על הצבע הורוד המרכזי, שהוא אותו אחד של פרחי הסאקורה ושאר הצבעים חברים לו ומתחברים אליו בהרמוניה.

הדמות שציירתי היא מעין קו מפריד בין השמיים לאדמה, היא לא נראית כדמות שלמה אלא רק בתור פרופיל. החלטתי לצייר אותה מפני שהרגשתי שיש הפרדה בין השמיים לארץ (שמדמה הר גבוה)

מה שיצא דווקא תאם את הדמיון שלי ואני מרוצה ממנו, אבל למרות זאת אני לא כל כך מרוצה מהתוצאה.

ליהיא שמואלי, י"א 2

ממחבואן בעלים
גחליליות יוצאות במעוף
גשם על במבוק
(מסאוקה שיקי)

בפעם הראשונה שקראתי את ההייקו ישר עלתה לי בראש תמונה של נוף ליילי ובמבוקים מפוזרים בחלל, בחרתי לצייר את היצירה שלי בצבע מים שחור על מנת להבליט את השלווה ואת השקט שהנוף הזה מעורר אצלי.
אני מרגישה שביצירה שלי נמצאות כמה דמויות. ראשונים הם הבמבוקים בקצוות הציור שמגלמים בשבילי את החיים שמתרחשים בלילה, לאחר מכן ישנה הסירה הנמצאת באגם השקט שמתנועעת בודדה במים השקטים, ואחרון ישנו המשפט הכתוב ביפנית שתופס מקום בציור ומשמעותו היא שקט, דומייה, שלווה, ורוגע פנימי שבשבילי הוא מייצג את היסוד של היצירה עצמה.
היצירה הסופית שציירתי לא תאמה לגמרי את הסקיצות המוקדמות שלי אבל בסופו של דבר אני מאוד מרוצה ממנה ואני מרגישה שהיא מייצגת אותי.

יעל נבו, י"א 1

"באדום כהה
צלקות קערת סתיו
הלילה סתווי"
(מיטסו סוזוקי)

כשקראתי את ההייקו מיד עלו לי צבעי סתיו מופשטים ומדבר, ופשוט מהדמיון התחלתי לצייר צורות בצבעים אדום כתום וצהוב ומיזגתי בינהם.
בחרתי בצבעים אלה מכיוון שכשאומרים לי סתיו אלה הצבעים שעולים לי בדמיון.
בחרתי לצייר דמות של אם המחזיקה את הילד שלה. בהייקו כתוב את המילים "סתיו" ו"צלקות" ולקחתי את זה למקום שהאמא והילד יוצאים מן האור של הציור כמו מן מזכרת כזו, והמשמעות שהילד והאמא יוצאים מנקודת אור אז הילד הוא האור של האמא והאמא היא האור של הילד.
בהתחלה רציתי לצייר ציור ללא דמויות ופשוט לא ממש תכננתי אלא ציירתי לפי הדמיון. אחר כך הפכתי את הציור לגמרי והפכתי את הילד והאם למרכז הציור.
אני לא כל כך מרוצה מהציור אך בטוחה שיש כאלה שיתחברו.

אושר אלברט, י"א 1

"באש הכבשן
הקערה שורפת
ליל כפור גדול"
(מיטסו סוזוקי)

את צבעי הציור דמיינתי בתור צבעים חמים וקרים המשולבים יחד, מכיוון שההיקו מדבר על "אש הכבשן" ו"ליל כפור גדול".
הדמות שציירתי היא אסטרונאוט העומד על כוכב ונועץ את הדגל של המדינה שלו.
מכיוון שהציור צבוע ברובו בצבעים חמים, האסטרונאוט מסמל חלל הקר כמו ליל חורף גדול.
האסטרונאוט מצוייר ריק מבפנים מכיוון שהקערה שדמיינתי בהייקו היא ריקה מבפנים והוא מסמל את הריקנות של הקערה.

אורי לוסקי, י"א 1

"על גזע עץ כרות –
קולות אדם
מתרחקים…"
(קקיאו)

כשקראתי את האייקו דמיינתי אדם מהלך ושורק על גזע עץ כרות, ידעתי שלא אוכל לעשות את זה אז ציירתי משהו אחר.
בחרתי צבעים כהים וגזע עץ כרות וחיה מהצד עוברת. בחרתי בזה בגלל שהחיה זה הדמות שלי שראיתי בציור. מה שיצא לי לא יצא מה שדמיינתי אבל אני מרוצה.

יואל הריסון, י"א 1

דילוג לתוכן