
ליקטה וערכה:
רויטל ורד – טבע
השבוע שוב נחשפתי לשאלת השאלות:
למה מספרים לילדי הגן וכיתה א' בחינוך וולדורף את סיפורי האחים גרים הנוראים?
מילת התואר "נוראים" מתייחסת כמובן לסיפורים, לא לאחים…
והבחירה במילה "נוראים" לא מתייחסת לאיכות הכתיבה, אלא לתיאורים ולתוכן של הטקסטים.
אני זוכרת שגם אני, כאמא צעירה לילדת גן בחינוך וולדורף, הזדעזעתי מהבחירה המוזרה בטקסטים אלימים, עקובים מדם, המתרחשים באגדות של גרים. לכן מיהרתי ורכשתי את הספר עב הכרס (שהיה לא פשוט למצוא ממנו עותק), קראתי אותו מקצה לקצה ונחרדתי אפילו יותר. לקח לי כמה שנים של חניכה ולימודים כדי להבין שאירועים אלו לא מוצגים כדי להאדיר את האלימות (…כמו למשל בסרט "כלבי אשמורת"). בסיפור אגדה אמיתי, כמו אלה שאספו האחים גרים (ולא העיבודים הסכריניים שעשו להם דיסני ודומיו), בני אדם עוברים ניסיונות וסבל ומקבלים שהמעשים הם חלק מהפיכתם ראויים לשכר שמחכה בסוף הדרך, בין אם השכר הוא יד נסיכה או ממלכה. הם מתעמתים עם הרוע ומתגברים עליו.
ילדים חווים את תאוות הבצע של הזאב ואת רוע המכשפה בצורה שונה לגמרי ממה שאנו המבוגרים חווים. הם חווים את התכונות הללו יותר כתמונות ארכיטיפיות על החיים, אך עדיין לא מזהים את עצמם, באופן אישי, עם הסבל או הרוע. ילדים סומכים על כך שהסוף טוב ושהטוב ינצח את הרע.
האחים גרים, אמנות הפנטזיה
האחים גְרים היו אקדמאיים גרמנים שעסקו בחקר התרבות הגרמנית בתחומי שפה, ספרות, אורח חיים, פולקלור, משפט, דת, היסטוריה ומיתולוגיה. השניים ליקטו והוציאו לאור סיפורי מעשיות מהפולקלור הגרמני. בסיפורי האגדות של האחים גרים תמצאו כתיבה נקייה, קרובה לסיפור העם המקורי, ללא תוספות של נסיבות או תכונות, ללא תיאורים מיותרים. לאגדות טהורות אלו יש ערך עצום ובלתי ניתן להמרה בחייו של ילד. האגדות מחנכות, תומכות ומשחררות את רגשותיהם של ילדים ומספקות דרך ייחודית להשלים עם הדילמות של חייהם הפנימיים. הנסיכה, החייט, שלגייה – כולם למעשה צדדים של הטבע האנושי. יש חוכמה עמוקה בדמויות אלו – שטוחות ככל שיהיו – שחודרות ללב הילדים.
באמנות ובפנטזיה של אגדות טמונה חוכמה עמוקה שבכוחה להעיר ילדים משנת הילדות. בכל אגדה מסתתרים גם כוחות ריפוי. ההשפעה החשובה ביותר של האגדה היא בכך שהיא מעוררת את התחושה שהאדם הוא ישות של התפתחות, של מאבק, של מטמורפוזה, ושמאחורי כל הכוחות השליליים של ענקים וגמדים, מכשפות ושדים מסתתר עולמם הטוב של בני האדם. סיפורים כאלה מחזקים את חייהם המוסריים של ילדים, כך שבהמשך, לאחר שתמונות אלו חיו בתוכם שנים רבות כזרעים, הכוח וההדרכה הזו יסייעו להם להתמודד עם האתגרים שהחיים מביאים להם.
עבודת האיסוף והכתיבה של האחים גרים נעשתה מתוך רצון לשמר חוכמה עתיקה שבמהלך חייהם של האחים, עדיין הייתה חיה בקרב חלק מהאנשים הזקנים. האחים גרים, בשומעם את האגדות, חוו חוויה ראשונית, הם חדרו לעולם החלומות הדמיוני של ילד וחוו את הראשוניות של החוויה הסיפורית. רודולף שטיינר נתן השראה למורים לעשות שימוש בסיפורי האגדה בצורה עמוקה. עובדה ידועה היא שמקורם של אגדות בתקופת ילדותה של האנושות עצמה, בתקופות רחוקות שבהן אנשים חיו במצב נפש חלומי, נאיבי, לפני התפתחות היכולות האינטלקטואליות. על פי עקרונות החוק הביוגנטי, ילדים עוברים לזמן קצר את השלבים השונים של האבולוציה של האנושות. ילדים בין הגילאים ארבע עד שמונה מתכתבים בהתפתחותם עם אותה תקופת ילדות של האנושות שבה נמצא מקורם של אגדות.
העובדה שהתכנים של האגדות המפורסמות ביותר מצויים, בצורה זו או אחרת, באגדות, מיתולוגיות וספרות עממית של כל העמים, מעידה לכאורה על כך שלכולם יש אותו מקור. האגדות הן אנלוגיות דמיוניות להתפתחות הפנימית של האנושות כולה כמו גם לזו של הילד הבודד, הן התזונה הרוחנית הטובה ביותר שילד יכול לקבל במהלך תקופת המעבר או ההתעוררות.
האחים גרים, טוב ורע
ברבות מהאגדות של גרים אנו מוצאים נסיך ונסיכה במרכז האירועים. במגוון גדול של דרכים הנסיך המכושף או הנסיכה המכושפת יוצאים סוף סוף לחופשי. הנישואים האולטימטיביים מציגים את האיחוד המודע של השניים, הנסיך – האגו האנושי והנסיכה – הנשמה, לאחר מאבקים ומבחנים רבים.
רוב האגדות מתחילות ב"היה היה פעם" – מה שאומר שזה יכול לקרות לכל אחד בכל עת – ורבות מסתיימים במילים "ואם הם לא מתו מאז, הם עדיין בחיים". מי? האנשים או ההתרחשויות? באגדה "נסיך הצפרדע" מסופר שבתו הצעירה של המלך הזקן שיחקה בכדור זהב ביער על שפת באר. בשני המשפטים הראשונים כבר נוצרת אווירה של פנטזיה חלומית, והנסיכה הצעירה והיפה ביותר (בלי חושך, שום רוע עדיין לא קלקל את הנשמה דמוית השמש) משחקת בגן העדן של ילדותה. אבל יום אחד נופל כדור הזהב על הארץ ומתגלגל לבאר. הזהב התמים הטהור של החוכמה העתיקה נעלם במים. הצפרדע המכוער מרחם על הנסיכה, אבל הוא לא מעוניין בפנינים או אבנים יקרות תמורת פרס; הוא רוצה להשתתף בענייניה האישיים. הנסיכה מבטיחה את כל מה שהצפרדע מבקשת, אבל בורחת ברגע שהיא משיגה את הכדור. כאשר למחרת מגיעה הצפרדע לטירה הנסיכה המומה ומפוחדת, אך המלך הזקן (המצפון הנצחי) מצווה עליה לקיים את הבטחתה. הנסיכה מוותרת על גן העדן שלה ומתאחדת עם האגו הקר והאינטלקטואלי. היא מעיפה את הצפרדע בכל כוחה אל הקיר, והנה, נסיך יפה תואר עומד לפניה. הם נשואים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
האגדה, "הזאב ושבעת הילדים" מציגה את סקרנותו של האדם המתעורר. כמו ילדים קטנים שקופצים בכל מקום ובכל מקום, כך הילד הגדל חש את סביבתו, ללא תכנית או ארגון. למרות האזהרה של האם החכמה, המגוננת, הילדים פותחים את הדלת לשקר ולרמאות. הם מאבדים את גן העדן המענג שלהם וחווים חושך בבטן הזאב. רק הקטן ביותר בורח לתוך השעון וכך ניצל, ומסוגל להציל גם את האחרים.
החייט הקטן והאמיץ מופיע במספר אגדות של גרים והוא ללא ספק האנשה של פיקחות אינטלקטואלית מתעוררת. הדוגמאות המעטות הללו עשויות להספיק כדי להביא לידי ביטוי כיצד באגדות מתגלה האמת הרוחנית ויחסה להתפתחות האנושית.
אז נכון, מדובר בטקסטים מפחידים, אבל הם מפחידים רק את מי שיודע מהו פחד, מי שכבר קלט כמה האנושות מרושעת והטבע מאיים. אגדות מפחידות מבוגרים, שיודעים לקרוא בין השורות ולעשות השלכות והצלבות. ילדים שומעים את הסיפור בלב טהור ומזהים את הלבן והשחור, הטוב והרע, היפה והמכוער והם עושים זאת בזכות זה שאגדות מוגשות ללא שיפוט, ללא עיטורים, ללא יציקה ולו הקלה ביותר של עמדת המספר.