ההצגה מהווה רגע של שיא וצעד ראשון בדרכם לתקופות הצגות נוספות – אבל זו הייתה התנסות ראשונה.
כמילותיו של עמית גל, מחנך הכתה: "שוב ושוב דקלמנו, שרנו ומדדנו את הגלימות… היופי האמיתי היה חדוות העשייה והעבודה. הילדיםות היו מרוכזיםות ומגוייסיםות, שוב ושוב הםן עמדו בקשת, דקלמו, שרו ונעו, במבנים האוריתמיים, בתשומת לב והירתמות… היה זה אחד האתגרים המורכבים והקשים שעמדו עד כה בפני ילדי המעין, והםן צלחו אותו בכוחות החיים האינסופיים שלהםן…"

התוצאה הייתה מרגשת עד דמעות (לא רק עבורי). הקסם והיופי, אווירת הקהילה שאפפה את כולנו ותחושת הריחוף שעלתה מרפרוף הגלימות ותנועת המעגלים והקשתות שנוצרו, נפרמו ונוצרו מחדש, הפליאה אותי שוב (פעם שנייה שאני חווה את החוויה המרגשת הזו), וכמה נעים היה לגלות, שבלב יש תמיד מקום להתרגשות ואהבה.
הסמיכות לחג החנוכה הוסיפה חגיגיות להצגה והזכירה לכולנו שאור קטן אחד ועוד אחד ועוד אחת ועוד, מהווים את האור הגדול שאנחנו יודעים ליצור.
חג חנוכה מואר ומלא באהבה והתחדשות.