יוני 2022
שרון וניב עין-גל, מסכמים תקופה בבית ספר תמר
לפני כ- 13 שנים נחשפנו לראשונה לחינוך וולדורף כשרשמנו את בנינו הבכור נדב לגן ענן של שירלי בהוד השרון, והוא עוד לא בן שנתיים. לא ידענו אז להגדיר מהו החינוך הזה במדויק, רק הבנו באינטואיציה שלנו שהגענו למקום שנכון לנו ושנעשים בו דברים נכונים. כעבור חמש שנים מהירות, המעבר לבית הספר היסודי הצעיר 'תמר' בא לנו בטבעיות מפתיעה, למרות שברור היה כי מדובר במוסד ניסיוני ושברירי. אז היו בו ארבע כיתות ובסה"כ 80 ילדים בלבד.
המעבר היה טבעי עבורינו משום שהקהילה הייחודית שהצעידה את בית הספר היתה קבוצה של אנשים מיוחדים, איכפתיים מהנעשה סביבם, המוכנים להתנדב ולהירתם לעשייה. מכזאת סביבה יכולים לצמוח רק דברים טובים.
החודש תסיים תמר, בתנו הצעירה, את כיתה ו', וכמשפחה נסכם 30 שנות לימוד במצטבר בחינוך וולדורף מתוכם 18 שנות לימוד בבית ספר תמר. כלומר, 18 שיחות הורים של פתיחת שנה עם 8 מחנכים שונים, 3 אולימפיאדות, 5 מנהלי בית ספר, 9 ירידי אביב, 3 תקופות בנייה, ליווי של 10 ויותר טיולי כיתה עם לינת שטח ואין ספור נשקי-סע ושיחות הורים וימים ולילות בשיפוצי קיץ…
עברנו חוויות מרגשות ובונות במהלך השנים ואף משברים ואתגרים. נתנו לדמיון שלנו להתפרע ביחד עם המוחות החינוכיים המבריקים ביותר שזכינו להכיר וגם חווינו יחד את האובדן הטרגי והכואב של איתי פז, שקשה לתארו במילים.
חינוך וולדורף והמורים המסורים שפגשו את ילדינו לאורך השנים העניקו להם מתנות נפלאות שמהן הם יהנו כל חייהם: בגילאים הצעירים חווינו כולנו את השימוש הנכון כל-כך בזמן משחק ובסיפור, המאפשר לילדים להמשיך להיות ילדים – שקועים עמוק במשחק ובעולם הדימיון שלהם. הדגש שנעשה על פיתוח הגוף ויכולת התנועה – העדינה והגסה – מדוייק, חכם ואינטואיטיבי בעינינו.
במהלך שנות היסודי ב"תמר", הן שנות "השביעון השני", נהנו ילדינו מפוקוס על עולם הרגש והדמיון שלהם. הם חוו זאת דרך המוזיקה והציור, הדרמה, השהייה והמסעות בטבע, דרך הלימוד על מיתולוגיות ואגדות שונות ובאמצעות מלאכות מגוונות. ניתנו להם הזמן והמסגרת לפתח את העולם הרגשי שלהם, את החיבור שלהם עם עצמם ועם הסובבים אותם. הם נהנו מאוירה המקדמת שיתוף פעולה ולא תחרותיות. לא האיצו בהם, אלא נתנו לתהליך העדין והאישי הזה לקרות בזמן הנכון לכל ילד וילדה.
השנים הרבות ב"תמר" לוו גם בקשיים. לפעמים לקחנו את הדברים יותר מדי ללב, לעיתים יותר מדי ברצינות. ולמרות הקשיים שבדרך, בסיכומם של דברים אנחנו מסיימים תקופה נפלאה ומיוחדת.
זו ההזדמנות להכיר תודה לכל מחנכת ומחנך, למורים, לעוזרים ולעובדים בבית הספר, אשר פגשו ונגעו בליבם של ילדינו נדב, ליה ותמר לאורך השנים. האנשים היקרים הללו ראו את ילדינו מתוך סקרנות ודאגה כנה, היו מחוייבים למסע שלהם וראו בהם את המיוחד. אנו מודים על כך מעומק הלב.
כעת אמנם אנחנו נפרדים רשמית מבית הספר, אבל לא מקהילה של אנשים נפלאים שהם חברים עבורינו ועבור הילדים שלנו לכל החיים. ובעוד מספר ימים, כל נסיעה ברחוב בן-גמלא תלווה בצביטה בלב על תקופה שהסתיימה ואנו יודעים זאת בוודאות, אבל הצביטה החוזרת הזו תמשיך ותזכיר לנו כמה נפלאה היתה הדרך שבחרנו, וכמה שבחרנו נכון.