

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת, בסוף היא מגיעה לאיזו נקודה, לפעמים, אם זכינו יש ממנה תצפית מרהיבה.
כמה שלא ניפול, חשוב שנזכור: אנחנו לא לבד.
אנחנו קהילה.
זה פחות משנה מה המושג קהילה אומר לכל אחת ואחד מאתנו (טוב, זה כן משנה, אבל כנראה שלא נצליח להגיע להסכמה…), כי כשמגיע הרגע האמיתי, אנחנו שם אחד בשביל השניה והאחת בשביל השני.
כבודדים, כמשפחות, אנחנו קהילה.
אחרי זמן ארוך בו לא נפגשנו כקהילה, זה סוף סוף קרה.
ושוב הרגשנו את הנס הזה, שממש לא קשור לחנוכה.
את הנס של הביחד.
התרגשנו לראות את כל היופי, היכולות, האפשרויות.
שמחנו לראות כמה עשייה ברוכה יש בבית הספר, כמה הילדים מוכשרים, כמה הצוות החינוכי מאפשר, תומך ומלווה.
גם החודש אנחנו מגישות לכן גיליון מלא כל טוב של פרי תמר, טוב שמגיע מבית הספר, מהחוויה, מה…קהילה.
אנחנו מזמינות אתכן ואתכם לקרוא, להתעמק, להפוך חלק יצרני בקהילה: לשתף בתכנים, להציג את מרכולתכן.ם, להצטרף לטיול קהילתי.
להתראות בגיליון הבא,
רויטל ורד – טבע ודפנה בקיש צור
נופל וקם
שב"ק ס'
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.
אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.
הדרך ארוכה ומפותלת…
לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.
כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.
הדרך ארוכה ומפותלת…
כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה.