מקומו של הציור בחינוך וולדורף

אמנות בבתי ספר וולדורף (אנתרופוסופיים) אינה עוד שיעור במערכת, היא מהווה חלק מכל האתוס החינוכי.
רודולף שטיינר האמין שיש לנו כבני אדם שלושה היבטים:
אינטלקטואליים, ידניים (manual) ואמנותיים / יצירתיים וכי יש לקדם את שלושת החלקים באופן שווה.

בעוד שרוב בתי הספר הפורמליים שמים דגש על רכישת מיומנויות כמו קריאה, כתיבה ומתמטיקה, בתי ספר וולדורף סבורים כי לא פחות חשוב לכל ילד לצייר, לפסל, לצבוע, לשיר, לסרוג ולרקוד. בבסיס חינוך וולדורף עומדת ההבנה שהיכולת ליצור משהו יפה אינה מוגבלת לכמה ילדים "אמנותיים" אלא היא משהו שכל ילד מסוגל לו. הצבת רף ה"אמן" על בסיס שהוא מעבר להישג ידם של תלמידים "ממוצעים" רק מרתיע חלק גדול מהילדים מלהתחבר לצדדים האמנותיים שלהם.
כל כך הרבה מהבעיות הסביבתיות והחברתיות של ימינו דורשות פתרונות חדשניים ויצירתיים, ואיזו דרך טובה יותר לייצר הוגים יצירתיים ועצמאיים מאשר על ידי עידודם לבטא את עצמם אמנותית באופן האישי שלהם?

מוזמנים לצפות בסרטון המקסים