בכדי לחוש את תנועת הזמן באמת, לעומק, צריך קצת להתאמץ. לשם כך השכמנו קום ביום שישי, ונפגשנו בפארק האגם כשניצני השחר עוד לא הנצו. רק במהלך הטיפוס על הר הזבל, החלו השמיים להתבהר אט אט, וכשהגענו למעלה הכל כבר היה מוכן לקבלת מלכת העולם, החיים והזמן: השמש. אולם רגע לפני שהיא צצה, הפתענו את הילדים במתנה מיוחדת – שעון יד אישי. מעכשיו, הזמן הוא לא רק בשמיים, אלא גם על היד, וגם עמוק בלב.

אבל היופי האמיתי התרחש על לוח השעם, כמה ימים מאוחר יותר, כאשר פרשנו עליו את ציורי צבעי המים של הילדים. עכשיו נגלה המראה כפי שהוא ניבט דרך נפש הילדים.ות, וזה כבר יופי מסוג אחר.