התמודדות עם בגרות

כל חיי דיברו איתי על גיל ההתבגרות, תמיד זה ריחף ועבר מעל הראש שלי. אני חושבת שזה פגש אותי בצורה משמעותית ביותר בכיתה י' בה תקופת הקורונה התחילה. באותו זמן חשבתי "וואו איזה כיף! חופש מבית הספר"… לאט לאט זה התחיל להיות מדכא: המסכים סגרו עלי, ברירת המחדל הייתה להישאר בתוך הבית ולא לפגוש את חברי לכיתה או כל איש כלל חוץ ממשפחתי.

אני חושבת שאותי ההתבגרות פגשה בחזרה לשגרה, כשנדרש ממני להגיש עבודות, לעמוד בזמנים שהוקצבו לי. עם עומס המטלות והחזרה הישירה לשיא כיתה י"א אחרי כמעט שנה בזום, הגיעה החרדה וחוסר היכולת להתמודד עם מצבי לחץ. אני זוכרת מצבים בהם כשחשבתי על כל המטלות שלי ולא הצלחתי להירדם, הרגשתי לחץ בחזה שאותו למדתי כיום לווסת.
חוסר היכולת לווסת את הרגשות אלה גרם לשינוי מצבי רוח משתנים, רגע אחד יכולתי להיות שמחה ורגע אחר יכולתי להיות מאוד מאוד עייפה או עצבנית.

בעבודה שלי ניסיתי ליצור שלושה אובייקטים פיסוליים בקליעה אשר ידגימו את התהליך לשני הצדדים.

אובייקט החרדה
מתחיל בצורה עגלגלה אך לאט לאט למעלה הוא נחנק. החנק שיצרתי בסל בא להדגים את החנק שאני מרגישה ברגעי לחץ.
בחרתי בטכניקת הקליעה בגלל שזו הטכניקה שאני חושבת שבה אני אוכל לבטא את היכולות האומנותיות שלי.

אובייקט ההארה
סל שמתחיל פתוח אך לקראת הקצה הוא נסגר, שלב ביינים בין חרדה לשלווה. שמתי את האור בפנים אשר מסמן את ההבנה לשני הצדדים: הצד בו אני מבינה שמוטל עלי לחץ ואני נלחצת, ומצד שני הרגע בו אני מבינה שאני צריכה לקחת רגע לווסת את רגשותיי.

אובייקט השלווה
סל שמשקף איזון. הבסיס עשוי מחימר כדי לסמן קירבה לאדמה, מסמן שהכל במקומו בהשראת הביטוי "רגלי על הקרקע". הוא נפתח מכיוון שהוא מסמל רווחה במקום בו יש אפשרות להכלה והבנת הסיטואציה.