לדברי המדענית והחוקרת הקוגניטיבית אליזבת בונאוויץ, סקרנות הינה תכונה מולדת אצל כל בני האדם – בדומה לרעב או לצמא. "סקרנות פועלת כמעין פילטר שאתה מניח על העולם כדי לעזור למוח שלך להחליט לאיזה מידע חשוב וכדאי להתייחס", היא אומרת. "סקרנות היא תגובה פיזיולוגית שעוזרת לנו להניע פעולה ולקבל החלטות תומכות למידה והתפתחות."

כדי לסייע למחנכים והורים להבין טוב יותר כיצד לטפח סקרנות מולדת הזו אצל ילדים, בונאוויץ מציעה שלוש תובנות ממחקרים שעשויים לשנות את הפרדיגמה הקיימת:

1.  אין הוכחה מדעית לכך שניתן "לטפח" סקרנות כתכונה – אך ניתן ליצור מצבים המניעים ומעוררים את סקרנותו של הילד. "אני רוצה לשנות את התפיסה שמישהו יכול להיות 'אדם סקרן יותר'", אומרת בונאוויץ. במקום זאת, היא רואה בסקרנות תגובה טבעית למידע. מה שמחנכים והורים יכולים לטפח הם ההקשרים הספציפיים שמעוררים סקרנות למידע מסוים.

"אני רוצה להבחין בין היכולת לגלות סקרנות רגעית, מצב של סקרנות, לעומת משהו שהוא מצב אנושי שעומד להתקיים באופן קבוע", אומר בונאוויץ. במקום לנסות להפוך את הילדים ל"סקרנים יותר", מחנכים והורים צריכים להתמקד ביצירת רגעים שמעוררים תגובה סקרנית:

היו עמומים
ילדים עד גיל 4 יכולים לזהות עדויות סותרות ולתפוס חוסר התאמה בין תחזית להתרחשות בפועל. אי התאמה שכזו מעוררת סקרנות באופן אוטומטי.

פערים
עזרו לתלמידים לזהות פערים בידע הנוכחי שלהם. בונאוויץ וחוקרים אחרים גורסים שכאשר ילדים ירגישו שההסבר או ההבנה שלהם אינם מספיקים, הם יחפשו מידע נוסף.

שאלות
אתגרו את הילדים לייצר תחזיות ולעסוק בהנחותיהם לגבי העולם באמצעות שאלות מותאמות שנועדו להפנות את תשומת ליבם לתופעה ספציפית. בונאוויץ מכנה שאלות מסוג זה שאלות פדגוגיות. בעזרת חיזוק יכולות אלו ילדים יכולים לערער על אמונות קודמות, לראות חוסר התאמה ולכוון את תשומת ליבם בהתאם.

2. רוב הדרכים שבהן אנו מודדים ומעריכים סקרנות לא ממש מודדות את הסקרנות עצמה.
באופן מסורתי, אנשי חינוך, הורים ואפילו חוקרים חיפשו עדויות לסקרנות בפעולות של ילד במקום לבדוק מה קורה במוח של הילד. "למרות שפעולות אלה עשויות להראות כסקרנות, מדידות אלה אינן בהכרח נוגעות לילדים אחרים שסביר שהם חווים סקרנות אך לא מראים זאת." ישנם גורמים חיצוניים רבים שמשפיעים על הדרך בה ילד מביע סקרנות.

מודל סקרנות
הורים ומחנכים יכולים להראות לילדים שחקר העולם הוא תכונה מוערכת באמצעות פעולותיהם וחקירותיהם שלהם עצמם.

הסקרנות משתלמת
העמיקו אצל הילדים את הידיעה שסקרנותם תשתלם. לעתים קרובות ילדים לא פועלים על פי סקרנותם מכיוון שהם לא מרגישים מספיק בטוחים ביכולתם לפתור את אותה סקרנות. חיזוק היכולת לחקור מעודדת ביטחון ועצמאות.

שחררו חסמים והפחיתו בערך התוצאה עבור אלה שמגלים סקרנות. ילדים עשויים להרגיש לעתים קרובות שאין זמן לשאלות או שילעגו להם אם ישאלו. חזקו את הידיעה שהכיתה או הסביבה הביתית מהווים מקום בטוח לשאול שאלות.

3. אולי לא תמיד נרצה שהתלמידים יפעילו את סקרנותם.
כשילד עסוק בניסיון לפתור בעיה, הוא עלול להחמיץ מידע חדש בעל ערך. כישורים הקשורים בקבלת החלטות מסוג זה – כמו יכולות תפקוד וניהול זמן ומשאבים התומכות במטא-קוגניציה* – עשויות להגיע רק בשלבי התפתחות מאוחרים יותר. "הם דורשים תשתית מוחית שאינה קיימת במלואה בשנים הראשונות ליסודי", אומרת בונאוויץ. "אז כשאנחנו חושבים לעורר סקרנות, כדאי לחשוב על הפשרה בין זה ופיתוח הכישורים לאיזון והסדרה של דברים כמו החלפת משימות."

לדעת להתפשר
עזרו לילדים להעריך פשרות. בנוסף לעידוד היכולת לחקור, כדאי לשקול גם לעודד אותם להעריך מתי עדיף להסתפק במה שהם כבר יודעים. זאת יכולת מועילה בקביעת מטרות ללמידה.

ידע קונקרטי
הכוונה יכולה להיות דרך יעילה לעזור לילדים ללמוד במהירות עובדות ורעיונות מרכזיים הדרושים לפיתוח ידע עשיר יותר. הפצה ראשונית של מידע יכולה לתמוך בלמידה עצמית המונעת על ידי סקרנות בשלבים מאוחרים יותר.