קוסמו-פוליטיקלי קורקט

אם תשאלו אותי האם אני ישראלית, אני אענה כן: יש לי אזרחות ישראלית, אני די אוהבת חומוס וגל גדות היא גאווה לעם והיא אחלה – אבל בנוסף לזה יש בי זיקה לשפה האנגלית כשפה אוניברסלית, הרגשה של בית בכל מקום שאני מטיילת בו ומשיכה לתרבויות אחרות. העובדה היא שאני לא מתכחשת לשורשים הישראלים שלי, אך באותה מידה, הם לא משמשים לי כערך דומיננטי כמו לשאר הישראלים שאני מכירה. עם הזמן, עלו בי שאלות – האם אני יכולה להגדיר את עצמי גם כישראלית וגם כקוסמופוליטית? איך אחיה כאחת מתושבי העולם בלי להיות כבולה לשורשים הישראלים שלי? כמה רחוק אלך לפני שאשכח אותם לגמרי, או, ש״אם אשכחך ירושלים״ באמת תשכח ימיני?

במיוחד בגלל השאלות האלו, בחרתי בנושא זה לעבודת הגמר שלי. הגלובליזציה השפיעה על העולם בדרך בלתי הפיכה – לטובה, או לרעה – ובמסגרת לימודי החטיבה בתואר שלי באוניברסיטה הפתוחה אני לומדת יחסים בין לאומיים, כדי שאוכל לחקור ולנתח את השחקנים הפוליטיים בעולם בעצמי. בעבודתי ציירתי דיוקנים של אנשים שלדעתי תרמו לגלובליזציה.

ראשונה היא צ'אנג שי, (לא להתבלבל עם גיבור העל שאנג צ'י) שהייתה הפיראטית ששלטה בים האדום של סין בתחילת המאה ה-19. שי היא אישה מרשימה ששינתה את כלכלת סין בתור אישה, ואת זה אני מעריכה בה – במסעותיה הוכיחה אומץ, עצמאות ואינטליגנציה רגשית ומנטלית. לאחר שמת בעלה הפיראט, היא ירשה את האימפריה שלו ושלטה בים האדום. את הרקע לדיוקן שלה צבעתי באדום כמחווה לתרבות והמסורת הסינית.

שני הוא מארק צוקרברג, שלדעתי, הביא את אחד השינויים הכי משמעותיים לתרבות שלנו בכך שהקים את הרשת החברתית "פייסבוק" – עצם קיומן של רשתות חברתיות תרם להפצת מידע, קמפיינים פוליטיים, שמירה על קשרים, קידום עסקים ועוד – ולמרות שישנן השפעות שליליות מעצם קיום הרשתות החברתיות, אי אפשר להכחיש שהן קידמו את האפשרויות לגלות את העולם, להכיר ולחקור תרבויות ולמצוא חברים מכל העולם, כמו שתמיד רציתי. את הרקע הכחול שלו בחרתי כמחווה לפייסבוק הארורה/נפלאה.

את לוח המשחק הכנתי מתהייה – מי משחק בנו? האם המנהיגים באמת אלו שמחליטים על גורל האזרחים, או האם גורמים עליונים יותר – שאין אפילו ניחוש לגבי מי הם יכולים להיות, הם אלו שבאמת אחראיים על האחראיים. הצללית מייצגת את האנונימיות של האנשים בפסגה והעיתונים על המנורה מייצגים את צנזורת התקשורת.