כשילד או ילדה מגיעים לגיל שתים עשרה, זה סימן לכך שגיל ההתבגרות הגיע, מגיע, או יגיע ממש בקרוב. הגוף הצעיר הגיע לרמת סיבולת חדשה של שינון, למידה וחשיבה ואיתם מתחדדת גם יכולת השיפוט. רודולף שטיינר אמר שבגילאי שתים עשרה עד ארבע עשרה, שרירים ועצמות נמצאים בצמיחה מהירה, כמו גם חלקים רבים אחרים בגוף הפיזי הצעיר: יכולות קוליות, שדיים, אשכים, שיער וכו'. ד"ר שטיינר גרס, שללא רמות אידיאליזם מדויקות, קיים הסיכון בגיל זה, שהשריר לא ייצמד כראוי למבנה הגרמי של האורגניזם הפיזי.

בתרבות של ימינו, אידיאליזם הינו שאיפה שקשה לטפח. לכן, חשוב במיוחד, שאנחנו – כמחנכים והורים – לעולם לא נקמץ במאמצים לכוון את הצעירים לשאת עיניים אל דמויות ראויות מההיסטוריה של האנושות שמובילים דרך לאפשרויות מוסריות ומרוממות שאנו יכולים להעריץ.

בבתי ספר וולדורף, משתנה השיטה בה מלמדים היסטוריה בכיתה ח' להוראה באמצעות ביוגרפיות מלאות השראה. אותן דמויות שלאורך ההיסטוריה אפיינו את רוח התרבות והעידן בו חיו והביוגרפיות שלהן, הן אלו שמעניקות השראה לילדים. אנו יכולים לספר את סיפורם של בני אדם גדולים שעשו טוב, וגם כאלה שעל פי מאפייניהם האפלים הפכו את האורות הבהירים של זמנם לבהירים עוד יותר.

מורה בחינוך וולדורף עשוי למשל לספר ביום אחד, את הביוגרפיה של יוליוס קיסר מנקודת מבטו של ברוטוס – סכנה לסנאט ולדמוקרטיה בכוחו ובתחושתו הבלתי פוסקת על תושבי רומא. למחרת הוא עשוי לספר את אותה ביוגרפיה מנקודת מבטו של מארק אנטוני – יוליוס קיסר כמנהיג נפלא, גיבור, ידיד העם, שנרצח באכזריות על ידי הקרובים אליו ביותר. או לבחור לספר את הביוגרפיה של עידן – עידן ההשכלה – ולספר על העידן עצמו כאילו מדובר בביוגרפיה אנושית. עבודת החקר נתמכת גם על ידי מורי המקצוע השונים בפרויקטים נלווים אם בעבודה אומנותית, באנגלית וכד'.