כמובן שבישראל סיפורי התנ"ך מקבלים עוד משמעות וחיבור גם לגאוגרפיה של המקום בו אנו חיים ולחגים ומועדים שנחגגים כאן. הענקת הספר היא סמלית ובעיני מסמלת חיבור חדש של הילדים לספר ולסיפורים שבו, בהם אפשר למצוא הרבה חוכמה ורוח וגם חיבור לחיים עצמם. רק אתמול התנהלה בכיתה שיחה ערה על ריבים בין אחים ואיך הילדים מתמודדים וחווים אותם (בעקבות סיפורם של עשו ויעקב כמובן….) הילדים כבר יודעים בעצמם לזהות את הקיצוניות שבחלק מהסיפורים והדבר פוגש אותם במקומות האישיים שהם חווים בגיל הזה וגם מחזק את המוסר וההבחנה בין טוב ורע והעובדה שיש בחירה… (כך למשל אחד הילדי/ות אמר/ה "כשאני ואחי רבים אנחנו רק רבים ומאיימים בצחוק…בתורה כשאחים רבים זה נגמר במכות או שהורגים אחד את השני כמו קין והבל…).

בנוסף, אני רואה בכך הזדמנות להכיר גם את המסורת שאולי לא נהוגה בבתים של הילדים, אבל בוודאי מחברת את חלקם לבתים של סבא וסבתא ולדורות הקודמים. לימודי התנ"ך ימשיכו ללוות את הילדים לאורך שנות הלימודים והם חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים תוך כמובן מתן דגש על סיפור וחוויה חיה של הדברים.

ולסיום, עוד משהו שאנחנו שמים עליו דגש בחינוך וולדורף הוא לתת תשומת לב לדברים, לעצור רגע ממרוץ החיים, לכבד ולהודות על משהו חדש ולהתמלא בפליאה ויראת כבוד לרגע, למעמד, לילדים ולהורים. מקווה שנצליח להרגיש את זה ביום שישי יחד.

האמת?
הרגשנו והתרגשנו!