מאת:
איילת (ראם) חווה
סיפורה של חוות תמר ושלי
הגעתי לחוות תמר, לפני שש שנים, באמצע הקיץ כדי להמשיך את פרויקט החקלאות, שהתחיל שנה קודם לכן ביוזמת איתי פז ז"ל, שהיה מנהל ביה"ס וצוות המורים. איתי לקח אותי לראות במה מדובר. כשנכנסנו לשטח, פילסנו דרכינו בתוך עשב בר גבוה והגענו לסככה, חסרת גג (מאוחר יותר צוות הבניה של ההורים התקין אותו).
נמוך יותר בשטח היו כמה עצים, רובם במצב התייבשות מתקדם. היה גם ברז עם צינור ארוך מאד ומעגל מושלם למדורה, עם כמה ספסלי בוץ שנבנו בתקופת בניה של כתה ג' בשנה שעברה – כתה ט' היום. היו גם כמה ערוגות ארוכות, בסגנון החקלאות התעשייתית, עם כרובים שהתייבשו.
הדבר הראשון שהיה ברור לי הוא שצריך להציל את העצים. כך התחלתי להגיע אל החווה כמה פעמים בשבוע כדי להשקות ולעשב (חלק מהעצים לא שרדו, וחלקם שרדו אך בפועל התאוששו רק בשנה האחרונה). נרקמו חלומות, תוכננו תוכניות, היה לחץ להתחיל ולהיות מוכנים לפני תחילת שנה"ל, ובימי ההערכות של הצוות, התחלנו לעבוד – הקמנו חממה, ברזים, כיורים ושירותי קומפוסט, הובאה מכולה לשמש כמחסן לציוד וכלי העבודה שהוזמנו שמאוחר יותר נאלצנו להוציאה ונבנתה חממת מחסן ע"י צוות מההורים ומורי ביה"ס והוקמה מערכת השקיה.
הכל היה מוכן לבוא כתות א' החדשות לחווה ביום הראשון של בית הספר ולפי התוכנית, במשך כל השנה לשיעור ראשי. הילדים נטעו עצים עם ההורים ברחבי החווה, כמו את האקליפטוס הנמצא בכניסה ליד הכביש, ומאז ועד היום נוטעים ילדי כתה א' עץ בחווה בתחילת השנה. כשכתה מקבלת שם ש'יכול' להיות נטוע / שתול / זרוע בחווה כמו חרוב, רימון, גפן, שקדיה חמניה וכו' אנו ממשים את השם באדמה.
התחלנו את השנה ואני הרגשתי אבודה, כל כך הרבה כתות, ילדים, צוות, שמות ופרצופים חדשים, הוקם צוות הורים תומך לחווה וצוות מורים תומך שעזרו בחשיבה ובביצוע של דברים שהחווה צריכה…
אז מה עושים? – חופרים!
חפרנו ללא הפסקה: תעלות לצינורות, תעלה לניקוז שהתארכה והתארכה והעמיקה והעמיקה, בריכת נוי (שלקח כמה שנים עד שהצליחה לשגשג והיום מושכת אליה דבורים רבות), בורות לקומפוסט (מאוחר יותר בנינו 'כלובים' לקומפוסט) ותוך כדי גם בנינו ערוגות ומתחנו השקיה, זרענו ושתלנו, ריפדנו את החווה ברסק עץ ועוד.
תוך כדי החפירות התחיל גם הבור – הבור הוא מושג ידוע בבית הספר. זה מקום בחלק התחתון של החווה שאותו מלכתחילה השארנו בתור אזור 'בר'. הבור משמש את כל הילדים בהפסקות ל… חפירות, והוא הלך התרחב והעמיק עם השנים, קיבל שמות שונים, נוצרו בו מחילות ותאים. והוא קיבל מקום של כבוד בחווה. באזור הבר, בהפסקות, הילדים אוהבים גם לשחק בחורף מחבואים, או לבנות 'מחנה' בין החוביזות והחרציות, למצוא פטריות לקטוף חמציצים אצל השכנים ועוד.
הירקות התחילו לצמוח והתחלנו לראות פרי בעמלינו ואז… השתחררו להם ארנבים מהכלוב אצל השכנה, הרבה ארנבים שמאד נמשכו לירקות שלנו…
מה עושים?
בונים גדר, עמוקה אל תוך האדמה שלא יצליחו הארנבים להכנס. שוב חופרים…עוד אנחנו בעיצומה של ההתלהבות הגיעה הקורונה ואיתה סגרים והגבלות. החווה, שטח פתוח והקהילה מוזמנת לעבוד, במספרים המדודים ובמרווחים המאושרים עובדים הורים וילדים.
מאז עברה לה שנה ועוד שנה, כל כתה (כיום עד כתה ה') מגיעה לשעתיים שבועיות בחווה, כובע ומים וצעדה קטנה. בחווה אנחנו עובדים בכלי עבודה שונים, מגדלים ירקות חד-שנתיים ורב שנתיים, פירות על העצים, צמחי תבלין, פרחים, קקטוסים משתרעים ועוד. יש עצי סרק ועצי פרי ויש חממה בה אנו מנביטים זרעים או משרישים ייחורים. ואם כבר, אז אנחנו עוסקים ועובדים בכל מעגל החיים החל בזריעה, דרך הנבט, שתיל, צמח בוגר, פריחה, ושוב זרעים שאותם אנחנו אוספים לשנה הבאה. כמובן שגם מעגל השנה בא לידי ביטוי.
בכל שיעור, בעיקר בחודשי החורף אנחנו מכינים מטעמים – סלטים, תה, לביבות חוביזה, פיתות על הסאג', פיצות בטאבון ממעשה ידינו והגידולים שלנו. אנחנו מכינים ומתכוננים לדוכן שלנו בירידים השונים של בית הספר בו אנחנו מציגים את תוצרתנו. יוזמות של כתות או של ילדים בד"כ מתאפשרות ומתגשמות.
בחווה נוצרים קשרים חברתיים וגם משברים חברתיים, גם ביני ובין הכתות והילדים נוצר קשר. נערכים בה שיעורים רבים, שאינם שיעורי חווה, מפגשי צוות, מפגשי כתות ומפגשי קהילה שונים. תקופות בניה רבות (כתות ג') היו בחווה ולובנו בה מאות לבנים, נבנו בחווה ברזייה, מעמד לסאג', שולחן שירות, ספסל ומעליו פרגולה (שהיום מטפס עליה גפן) וטאבון.
מכל הדברים שקרו וקורים בחווה אני הכי אוהבת את רגע הגילוי ובעקבותיו הפליאה. כשהילדים מגלים משהו 'במקרה', כל דבר ובכל גיל (קורה אינספור פעמים), עכביש, אבן נוצצת, חרדון, פרח, עוף בשמיים, חיפושית, זרע שנבט, נחיל דבורים, זחל ואפילו פעם אחת שועל… ה ק ס ם קורה, מרגישים אותו באוויר והוא סוחף את כל מי שנמצא בסביבה, רגעים כאלו הם התכלית. הטבע תמיד במקומו והגילויי שלו מסעיר.
אדמה ואדם אחד הם.
בזמן הזה, זמן החיים שלנו על הארץ, האדם מתרחק מארבעת האלמנטים הבסיסיים של היקום אדמה, אש, אויר ומים.
אני רואה בחווה מקום, מקום שמאפשר לחיות ולחוות עם /את ארבעת האלמנטים ההכרחיים (לטעמי) לחיים.
שש שנות מעשה בשנה השביעית שמיטה – האדמה נחה אך מספקת אוכל שנוצר בשנות המעשה.
אני נפרדת מהחווה וכרגע גם מבית הספר לשנת שמיטה.
תודה לכל מי שהיה חלק מהחווה בשנות המעשה שלה,
איילת
