קהילת תמר היקרה,

מילים לרגל פרידה מהבניין הוותיק של בית הספר תמר חינוך וולדורף – יהושוע בן גמלא 58, הוד השרון.

בסיום שנה זו, נפרדים מהמקום הפיזי שהיה לבית הספר תמר בית ממשי במשך חמש עשרה השנים האחרונות. מהבניין שהכיל אותנו, טיפח אותנו, ושינה את פניו יחד איתנו – חדר אחר חדר, לבנה אחר לבנה.

כשהתחלנו את הדרך בבניין, היינו קבוצה קטנה של הורים וצוות, עם שתי כיתות – א' וב', בכל אחת פחות מחמישה עשר ילדים.ות. עם השנים, בית הספר צמח, ואיתו גם החלום והעשייה. בכל קיץ, ובין לבין, שוב נרתמנו – מורים, הורים, ילדים וצוותים – לתקן, לשפץ, לצבוע, לשתול, להרחיב, לשנות. כל חלק בבניין הזה, שפעם הכיל יחד איתנו, גן ילדים פרטי, בית ספר לריקוד, משרדים ודיירי משנה, הפך במאמץ משותף לעוד חלל של למידה, השראה וצמיחה.

במשך השנים, הבניין לא היה רק קירות ותקרה – הוא היה כלי. כלי שאליו יצקנו כולנו את חלומותינו, ערכינו, אהבתנו ואת עקרונות חינוך וולדורף, תוך כדי למידה עצמית בלתי פוסקת. זה היה מרחב בטוח, שמכיל את הילדות של ילדינו – את שנות ההתאהבות שלהם בעולם, את השנים הראשונות של התפתחותם כישויות חופשיות. זה היה מקום שקיבל כל ילד כפי שהוא, שאִפשר לו לפרוח, מתוך ידיעה שהוא רצוי, נראה ואהוב.

אנחנו נפרדים ממנו בהוקרה ובאהבה.

בחינוך וולדורף, המבנה הפיזי של בית הספר נתפס כחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי. לא מדובר בסתם קירות – אלא מרחב חי, נושם, שמעודד התפתחות של המורה ושל התלמיד כאחד. במרחבים כאלה נבנית אווירה ביתית, חמה ונעימה; מרחבים שמתוכננים כך שיתמכו בלמידה, יאפשרו קשר עם הסביבה, וישקפו את האדם. מבנה יכול לטפח ערכים של קהילתיות, של שיתוף פעולה, של קשר חי לטבע, ושל אהבה אנושית פשוטה.

ניסינו, ככל שיכולנו, לעשות את כל זה. ונדמה שלפעמים – הצלחנו באמת. היו שנים בהן נרקמה תוכנית שאפתנית לבניית מבנה קבע חדש לגמרי לבית הספר היסודי ולתיכון תמר, מבנה שישקף את עקרונות הארכיטקטורה האנתרופוסופית – עגול, אורגני, מחבק. התוכניות עדיין קיימות, אולי עוד יתממשו. אבל לעת עתה, אנו עוברים למקום חדש. אני בטוחה – שעם האהבה הרבה שיש בקהילת תמר, עם הצוות המסור וההורים האכפתיים, תוכלו לברוא גם שם מחדש מקום שילדים קמים בבוקר בשמחה להגיע אליו.
‏מקום של יצירה, של חברות, של חופש פנימי, של צמיחה ולמידה.
‏מקום שבו המורים וההורים לומדים לא פחות מהילדים.
‏מקום של קהילה אוהבת, מפרגנת, לומדת, ומתפתחת עם הילדים שלה.

אני מאחלת מכל הלב לתלמידי תמר, לצוות המסור, להורים ולתומכי בית הספר – בעבר, בהווה ובעתיד – שתמשיכו ליצור מקום קסום ומיוחד עבור הילדים, ועבור עצמכם. ‏שתשכילו לבנות קהילה שמחבקת ושצועדת עם בוגריה, שמלווה אותם גם בהמשך הדרך, שנותנת שורשים וגם כנפיים.

תודה על הזכות להיות חלק מהקסם הזה – במשך 13 שנים, כאמא פעילה בתקופת הקמתו, כחברת עמותה, וכמורה בבית הספר. אלה היו שנים של פלא, של חלומות קטנים שהתגשמו בחסות אנשים נהדרים. ועכשיו – אני כבר מצפה לראות את הקסם הבא שתעשו, בגוף, בנפש וברוח, במבנה החדש שלכם.

מאחלת לימים שקטים של שלום ואחדות לכל אזרחי ישראל והעולם ושכל החטופים יחזרו בקרוב בשלום הביתה.

באהבה והתרגשות,
‏דפנה בקיש צור