
מאת:
רויטל ורד – טבע
מעצבת במות בדימוס ואמא גאה בבית ספר תמר, חינוך וולדורף
תרשו לי לשתף אתכם בסיפור אישי. סיפור שיש לו שני צדדים.
צד ראשון מתחיל בגילוי לב.
סבלתי בזמן האחרון ממשבר אמונה.
אני חושבת שהגורם העיקרי היה ההחלטה של בכורתי לנטוש את החינוך האנתרופוסופי לטובת תואר ראשון. תמכתי בהחלטה שלה בכל לב, אבל אותו לב גם קצת נשבר.
תבינו, כדי שאלה תוכל להתחנך על פי משנת וולדורף, עזבנו בשנת 2011 (אלה הייתה אז בת חמש) את המרכז, את הקריירות המפוארות שלנו, את כל מה שהכרנו, ועברנו להתגורר בבנימינה, כל זה כדי שהיא תוכל ללמוד בבית ספר רימון, שפעל אז מאלוני יצחק ואתו נדדנו לפארק הנדיב, עד שלבסוף התמקם במשכן הקבע בכרכור ואתו גם אנחנו.
במשך כמעט 15 שנים לימדתי עיצוב במה ותיאטרון לבגרות בחינוך הפורמלי, והיה לי ברור שהילדים שלי יתחנכו בדרך אחרת. בחינוך וולדורף בחרנו אחרי שהסתבר שאלה לא תוכל ללמוד בקיבוץ עינת (עיריית פתח תקווה בה התגוררנו בזמנו, הודיעה שלא תשחרר יותר ילדים מתחומה למועצות אחרות). במשך חצי שנה, אורי ואני סרקנו את הארץ לאורכה ולרוחבה, בדקנו מוסדות חינוך אלטרנטיביים, דמוקרטים ואנתרופוסופיים. לבסוף, מהכרותינו את ביתנו, בחרנו בחינוך שחשבנו שהכי יתאים לה. חינוך הומני, ששם את הילד במרכז, חינוך שיש לו גבולות מוגדרים, שמאפשרים להתרחב ולצמוח בתוכם. חינוך וולדורף.
השבר התחיל כשבמהלך משבר הקורונה, אלה גילתה שיש לה יכולת מופלאה: ללמוד. בעצמה. היא עושה זאת מצוין, בהמון כוונה ומתקדמת הרבה יותר מהר מאשר בלמידה בכיתה. עם העלייה לכיתה ט' עלו אצלה שאלות:
למה לומדים דווקא את החומר הזה? (לבגרות).
במה התכנים האלו ירחיבו את דעתי? (בגרות?).
אני חייבת ללמוד את זה? (בגרות…).
התשובה בה אני מחזיקה כבר הרבה זמן הייתה: "את לא חייבת. תחשבי מה את כן רוצה ללמוד".
אלה בחרה בתואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח והתקבלה למסלול לתיכוניסטים באוניברסיטה פתוחה.
במקביל היא לומדת לבטא את עצמה בעזרת כלים דיגיטליים, תוכנות גרפיות ועריכת סרטונים – בתיכון MAKERS – החממה, הוד השרון.
ואני?
אני משתדלת לתמוך בה וללוות אותה בדרכה החדשה, אבל אני קצת עצובה, באמת חשבתי שהרעיונות של שטיינר ילוו אותנו עוד זמן מה.
במקביל או אם תרצו, מהצד השני של הסיפור, לאחר הצלחת ההצגה "ציד המכשפות" שהעלתה כיתה יב' בשנה שעברה וזכיתי לעצב, הציעו לי לעצב את הבמה להפקה של כיתה י' – השכבה של אלה…
בהתחלה סירבתי, בעיקר כי הרגשתי שאני לא רוצה להיות חלק מהיצירה הזאת שביתי בחרה לעזוב.
אבל בסוף הסכמתי.
ואני שמחה על כך!
שמחה כל כך.
בשבועות האחרונים, בזכות כמה הורים וילדים נפלאים ומוכשרים, מחנך מיוחד אחד ובמאי רב דמיון, שוב מתחזקת אצלי האמונה שבחרתי נכון.
כמו הרבה סיפורים שלי, זה התחיל במחזה מלא פיתולים, במאי עם חזון ורעיון מרתק: כל האמת על השקר, משחק בין קצוות – שהקפיץ אצלי את הדמיון ופתר בעיה סבוכה, איך מביאים לבמה קטנה ודלת תקציב ארכיטקטורה בסגנון רוקוקו?
בהתחלה חיפשתי השראה ברחבי פינטרסט (חברה הטוב של כל מעצבת…) וקפצו לי שני פוסטרים:


משם, בפינטרסט, כמו בפינטרסט, כל מה שצריך זה להמשיך לזרום. הדימויים הבאים שעלו לי כבר התחילו להעביר בי זרמים חמימים:




ואז נזכרתי בכתבה שראיתי על בית קפה בקוריאה:


ובום!
היה לי פתרון.
כל התפאורה המורכבת ומלאת הפרטים, תהיה מצוירת בקו שחור על קוליסות לבנות. קוליסות אני יודעת לבנות מתוך שינה, את השרטוטים אכין מראש, ידעתי שבכיתה יש ציירות מוכשרות, אז כל מה שנצטרך זה מקרן והרי לנו רוקוקו דל תקציב. החלטנו שכל שאר הפרטים שעל הבמה – רהיטים ותלבושות – יהיו מלאי צבע, כך שהרקע הלבן יקפיץ אותם עוד יותר החוצה.

הרבה עבודה…ותאמינו לי שכל זה לא יכול היה להיות אם לא היו נרתמים לעבודה – במהלך חופשת החנוכה – הורי וילדי הכיתה.
איזה צוות קבלתי!
כמו בחנוכה, קרה לי נס, נס אמתי (שמניסיון של השנה שעברה אני יכולה להעיד, כנראה קורה בכל שנה), קבלתי צוות מסור ואיכותי, צוות של הורים וילדים שעשה הכל כדי שהחלום שלי יהפוך תפאורה.
תענוג אמתי ומרחיב לב.








בדיוק בגלל רגעים כאלו, בחרתי שילדי יתחנכו בחינוך וולדורף.
רגעים בהם הורים נרתמים לביצוע משימות הזויות, על חשבון זמנם הפנוי, תורמים מהידע והניסיון שלהם כדי שההפקה (או הטיול, או האולימפיאדה…) של הילדים שלהם תעמוד בזמן, במלוא תפארתה.
בשביל רגעים כאלו אני מוכנה לא לישון לילות, לחפש גרניק, לנסוע להביא צמחים וצבע לשיפוצי קיץ, לקנות חלות בליל חמישי לקבלת שבת קהילתית, לפתוח קורס ערבית מדוברת להורי הקהילה – הכל בשביל הרגעים האלו שהפכו והופכים את החינוך של הילדים שלי לבעל משמעות יתרה (כן… יש לי עוד בן בכיתה ה'…השנה אולימפיאדה, שנה הבאה…הצגה!).
אם אתם רוצים לראות איך יצא, מהרו וסרקו את הברקוד בפוסטר שלמעלה, מקווה שעוד נשארו כרטיסים…אה! ועוד דבר חשוב אחד, בשנה הבאה תפתח בתיכון תמר מגמת תיאטרון. תרשמו לפניכם, אני בטוחה שחלק מכוכבי העתיד נמצאים ממש כאן.