שבוע הטבע מוכר גם בבתי ספר וולדורף בשם "שבוע שבטי", כמו כל דבר בתוכנית הלימודים שלנו , גם הבסיס לשבוע הזה שאוב מתוך ההרצאות שנתן רודולף שטיינר על החינוך לאור ידע האדם באנתרופוסופיה.

בהרצאות אלו שטיינר מדבר על כך שבשנתיים הראשונות נבנית ה"יישות הכיתתית" , יישות המורכבת מכלל ילדי הכיתה ומה שהם מביאים עמם חברתית ואישית, הקשר שלהם עם המחנך, המעטפת של מורי המקצוע, ההורים, המקום והזמן שבו הם נמצאים ועוד. כחלק מהשלמת תהליך בניית היישות , לקראת סוף השנה, שטיינר מציע לקיים את התקופה שבטית.

בשבוע זה אנו למעשה חיים כשבט בטבע. אם זה שבט אינדיאני, אפריקאי או בדואי, כל מחנך בוחר לו את השבט שלו . הרעיון הוא העשייה המשותפת, הקמת המחנה של השבט, חלוקת התפקידים והמטלות. המלאכות שנעשות בשטח מחומרים טבעיים, השירה והתנועה השבטית, הליקוט ואיסוף חומרים לבישולים המשותפים, השמירה על הטבע וכל מה שמהווה שיגרת יום בשבט. הגיבוש הוא כמובן חלק מהותי בשבוע הזה בו הכיתה מבלה שעות יחד בעשייה משותפת שאינה "נקטעת" באופן מלאכותי על ידי שיעור כזה או אחר אלא זורמת יחד כל במהלך כל היום.

עוד גורם משמעותי ומשמח בשבוע הזה הוא השבט המורחב, ההורים שמצטרפים ועוזרים במלאכות השונות, מורי המקצוע כול מי שרוצה להיות שותף לחוויה השבטית.

מעבר לכל אלו, המטרה היא גם שהילדים יחוו את החיבור הבלתי אמצעי לטבע, ליופי שבו והאמונה והביטחון בחוקיות שבו. רגע לפני שילמדו על בריאת העולם והאמונה באל אחד ואף יגורשו מגן עדן (בכיתה ג') הם חווים באופן לא מודע את השפע שמציע להם הטבע ואת מה שחוו שבטים קדומים שסגדו (והיום גם תלויים מאוד) לכוחות הטבע המניעים את העולם.

אז, את השבוע הזה אנחנו חווינו כאינדיאנים, עם כל המלאכות, החיבור וההודיה לטבע וכמובן סיפורים אינדיאנים, בניית מחסה ועוד.

אסתר בק, מחנכת כיתה ב רימון, בית ספר תמר